למה הורים משתפים ברשת את ציוני ילדיהם?

עם סיום שנת הלימודים אני נתקלת בהורים שמשתפים ברשת את הישגי ילדיהם. הפיד עמוס תעודות עם כל פרטי הילדים. והציונים כמובן. הקבוצות ההוריות מלאות ב"סחורה". המאיות  מככבות, הגאווה ההורית מהדהדת ברשת. אז למה אני לא מרגישה שזה נכון גם עבורי לעשות את זה?
הנה למה לעולם לא אשתף את חיי ילדיי האקדמיים ברשת:
1. אני לא מאמינה שציונים זה הכל.
או: שציונים זה חשוב. אני אוהב את ילדיי גם אם יביאו 60. או ייכשלו. או יביאו 70 או 90 באותה המידה. אם אעלה לרשת את המאייה שהיא קיבלה מה זה בעצם ישדר לה אם היא תביא 60? במקרה כזה היא לא מספיק ראויה לגאווה שלי ?לאהבה שלי?
2. מרוץ הציונים – תודה, פרשתי ממנו
אני לא רואה בהישגים של ציונים במערכת החינוך הארכאית שלנו כל מדד להצלחה לחיים. אני לא מעריכה את המרוץ המטורף לציונים גבוהים, מימון שיעורים פרטיים לילדים והכל כדי שיביאו את ה 90 או ה 100 .שיהיו בהקבצה א' ולא יהיה להם זמן לשאר הדברים בחייהם. לא תודה. כתבתי על כך בעבר פה
3. אני רוצה לשמור על פרטיות הילדים ככל הניתן.
הם בני אדם ברשות עצמם ואני לא הבעלים שלהם. גם אם מדובר בפרסום משהו טוב לכאורה אודותיהם.
4. אני מאמינה בעיקר בדרך, לא בתוצאה.
משפט שחוק, נכון?אבל אסביר:  אני הרבה יותר מתלהבת לקרוא קומיקס שהיא כתבה או סיפור או קטע נגינה שהיא הצליחה לנגן אחרי חזרות מאשר ציון. אלה רגעי הנחת והאושר האמיתיים. מה אכפת לי מציונים. היא חכמה, תשקיע, תצליח.
5. אני לא רוצה להשוויץ שהילדים שלי "שווים" יותר מאחרים
למה צריך לספר לכל העולם על הציונים? למה אי אפשר לשמור את האושר הזה במשפחה? להראות שהילד שלי "שווה" הרבה?
6. אני לא רוצה לשתף פעולה עם מערכת שמעודדת חשיבה "בתוך הקופסא"
ברגע שיהיו בבית הספר שיעורי יזמות, דרמה, מוזיקה, כתיבה יוצרת, קומיקס אז אשמח אולי לשתף בתוצרים של הילדים. עד אז ועם הכיוון הקבוע והמשמים , שלא לומר מדכא כל רוח יצירתית, אין לי שום חשק לשתף בתוצרים של אותה מערכת.
ושתהיה לכולנו חופשת קיץ מהנה!