זה הזמן שלי לעוף

בדיוק כשהרגשתי שקשה לי לעוף לבד, הטלפון צלצל.

הילה גוילי פוסעת על פסי הרכבת
מתקשה לעוף לבד

מי שמכיר אותי יודע שאני לא מאמינה במקריות, הכול מתוכנן ומכוון לטובתנו,
לעיכוב אני אוהבת לקרוא "זמן הבשלה" מתוך הבנה שברגע המדויק זה יקרה.
זה מה שהסברתי לעצמי אחרי שפעמיים הגשתי מעומדות להתקבל לקורס "דיגיטליות בעסקים"
וכל פעם הגיע מייל שבישר לי בנימוס  – "מתנצלים, אבל לא הפעם".

החודש חגגתי יום הולדת חמישים. גיל עגול, יובל, שגרם לי לעצור לרגע ולחשוב "לאן עפים מכאן ? ואיך עפים עכשיו?"
מצד אחד עלו המחשבות שיצרו אצלי תחושה של נחת אבל עלו גם מחשבות שגרמו לי ללא מעט תסכול ופחד,
דווקא בתקופה שהרגשתי שבבית סוף סוף הדברים חזרו למסלול, אני עצמי חשתי שכבר לא נשאר לי כוח לעוף.

הילה גוילי פוסעת על פסי הרכבת
מתקשה לעוף לבד

ואז צלצל הטלפון. "התקבלת" היא אמרה לי ויכולתי לדמיין את החיוך שלה מעבר לקו
"אני התקבלתי? למה? לאן? " לא הצלחתי להבין. בראש רצו לי מחשבות מוזרות, יכול להיות שרשמו אותי לאיזו תוכנית ריאלטי ללא ידיעתי,
הרגשתי את הלב שלי מתחיל לפעום בחוזקה. "זה ממש לא מתאים לי עכשיו השטויות האלה". ואז היא אמרה: "התקבלת לקורס דיגיטליות בעסקים".
נרגעתי. חייכתי. שמחתי כל כך. לא יכולתי לבקש מתנה יותר מוצלחת מזה ליום הולדת חמישים.
דיגיטליות אך ידעתן לבוא בזמן, בדיוק שהרגשתי שאני מאבדת את שיווי המשקל
ובטח לא מצליחה לפרוס כנפיים ולעוף עם העסק שלי, שחיכה בסבלנות תקופה ארוכה כי היו דברים חשובים ודחופים יותר בחיים.

הילה גוילי פוסעת בבטחה על פסי הרכבת
מתחילה להתיישר

זה הזמן שלי לעוף ! לעוף גבוה.
הפעם אני מצטרפת ללהקה, לא עוד לחפש את הדרך לבד, הפעם זה יהיה ביחד, וביחד נגיע רחוק
והנה אני מקבלת אומץ ומוטיבציה ומתיישרת וכמובן מיד מתקשרת לכל מי שעלה לי באותה שנייה בראש
"התקבלתי" בישרתי והרגשתי איך החדר שבו אני נמצאת מתמלא בצבע סגול של התחלה חדשה ובקרוב יהיה לי בלוג שם אכתוב על כל הקסמים ועל כל הצבעים שהם נוף חיי ועל כל הנשים
ועל השמיים ועל הדרך שלי ובעיקר על החצר האחורית של חיי .

הילה גוילי יושבת וחולמת
חולמת על הבלוג החדש בסלונה

#דגטליות_בעסקים #לאומי_עסקים
#saloonaschool