עכשיו אנחנו חותמים בת מצווה שנות נישואין (לא כוללות את הארבע שנים שלפני, שהתחילו בערב שישי אחד בשכונת הוורדים, כשהיינו סטודנטים ב"תל-חי". כן, כן. אני יודעת שחשוב לך שאני אכתוב שאני זו שהתחילה איתך…)
בדיוק לפני שתיים עשרה שנים, בשקיעה של "תל מגידו" נכנסנו לחופה עם "כשזה עמוק עוצר כל העולם ואת קוטפת כוכבים " של קורין אל על, על הדשא, לצד שולחנות עגולים ומפות בשלושה גוונים של סגול. אני קניתי שמלה לבנה בחנות לבגדים רגילים, קלעתי צמה אצל השכנה, ונראיתי כמו נערת בת-מצווש. אתה חבשת כיפה סרוגה לבנה, ושיחת הערב בקרב כל הדודות הייתה אם אתה "מתחזק". התעצבנת כשהתמונות תיעדו ששנייה אחרי ששברת את הכוס נישקתי את אימא שלי, ואני התגוננתי שאני בכלל לא זוכרת שזה מה שהיה. אח"כ השתכרת, ועד עצם היום הזה אתה לא זוכר כלום מהחתונה שלנו…
מאז הימים חלפו והשגרה חלחלה, כשלא מעט פעמים במהלכה היה לי ברור שאתה מבין למה התכוונתי, וגיליתי שהבנת הפוך. שתיים עשרה שנים שבמהלכן התעקשת שאמרת לי משהו, ואני עניתי שאולי דמיינת, אבל לא אמרת לי אותו! (בכל פעם כזאת דאגתי "להסביר לך" שבפעם הבאה אני אקליט אותך ואז תבין אחת ולתמיד שאתה הוזה…)
נכון, ביום יום שנינו נורא עסוקים בשמונים משימות ופרויקטים שיש לנו על הראש, ואנחנו בטוחים שאף אחד מאיתנו לא באמת מבין ויודע כמה עומס יש על השני/ה. ויש ת'ערבים האלה שאנחנו נפגשים רגע על הספה מול הטלוויזיה לשתי דקות של "חפיפה", כי אני כבר מנקרת וחושבת לעצמי: "למה לעזאזל אנחנו חיים מקבילים?"
"ואחרי ככלות הכול" אנחנו נשואים שנת בת מצווה עכשיו, ואתה הדבר שהיה אליי הכי קרוב בחיים אי פעם. אתה הטלפון הראשון שאני אעשה אחרי שקורה לי משהו מכל סוג שהוא, ואתה הראשון שראית איך שלושה ראשים קטנים בוקעים מיתוכי לאוויר העולם. במהלך השתיים עשרה שנים האלה נעלבתי ממך, צחקתי איתך וצרחתי עליך אחת שתיים עשרה פעמים לפחות…היינו יחד בים וביבשה, ישנו יחד באוהל, בבית מלון ובבית חולים(בעצם שם לא ממש ישנו…) היינו יחד רווקים , נשואים והורים. עברנו דירות, התלבטנו, בחרנו, טעינו, כעסנו, שמחנו, וקרה לנו הדבר הכי מדהים בעולם: הבאנו לעולם שלושה ילדים, שהם יצירת הפאר המופלאה והאיכותית ביותר שלנו.
והייתה את מלחמת לבנון השנייה, כשהייתי בהריון מתקדם ודקה אחת צורמת שחשבתי שלא תחזור יותר, והברית של גורי כשלא הפסקתי לבכות וחיבקת אותי חזק, שומר עליי שלא אתפרק. יש רגעים שאני מדברת לעצמי, מודה לאלוהים ולסבתא שרה ז"ל (שהם באותה "קליקה" שם למעלה) על זה שהם שלחו לי אותך- על זה שאתה ה- בחירה!
מאחלת לנו שנים של יחד עם רצונות מדויקים, אמירות מפורשות, בריאות, סלחנות, הומור, קבלה, טיולים, והכי חשוב, חיבוקים חמים כאלה, ברגע הקטן הזה, בדיוק כשצריך אותם…
כי אני באה באהבה
