עם טוב שבוחר שליטים רעים
המשפט שמלווה אותי בימים האחרונים הוא: ארץ אוכלת יושביה. ואז אני פוגשת את אנה היפה במכולת, עובד בחנות החיות, בעלי הכלבים בכרם, בעלי המסעדות הקטנות ויושבי קפה ביאליק. זה מרגיע אותי. לא ארץ אוכלת יושביה אנחנו, אלא עם שחווה ליקוי מאורות, אנחנו עם טוב, עם הספר, עם תאב חיים ושמחה, שבוחר כבר עשרות שנים שליטים רעים שאינם רואים אותו, מלכים רעים שאינם דואגים לו וכאלה שעובדים עליו בעיניים. הפכנו עם שמקבל בהכנעה מה שמאכילים אותו בין היתר סמים של ריאליטי ושעשועים קלים במקום תרבות עמוקה.
עם ששוכח חמלה מה היא, שלמרות שיש בקרבו חובשי כיפות, חלק דגול מהם משתמט ממילוי חובות ועסוק בשנאת הזר במקום ללכת על פי המורשת שלנו שכללה תמיד לוחמים כמו דוד וכמו מורדי גטו וורשה שיצאו להלחם בגוליית וניצחו. גם בעיתות מלחמה ומשבר היינו עם שצווה לדאוג לגר, ליתום ולאלמנה.
העם טוב – הוא רק עובר ליקוי מאורות.
