ליל האוב/ פול אוסטר
הקדמה אישית.
ראשית וידוי – בשנה האחרונה, בזכות היותי כותבת בלוג באכסניה הנפלאה – סלונה, הגיעו לתיבת הדואר שלי עוד ועוד ספרים חדשים, מדוברים, נוצצים ומבריקים. אין ספק שזו שמחה גדולה, הרי מה עוד יכול לשמח אוהבת ספרים שכמותי? לקבל אוסף של ספרים חדשים שמגיעים במיוחד עבורי – לא יכולתי לבקש יותר מזה.
כל פעם מחדש כשמגיע ספר חדש עבורי חולף בגופי רעד של התרגשות כנה ושמחה ממלאת את ליבי.
אבל….ודאי שיש 'אבל' (איך אפשר בלעדיו) בעת האחרונה משהו קרה, איזו שהיא שמחה עזבה אותי, זה התחיל באמצע פסח, ימי החג והחופשה נתנו לי מעט מרווח נשימה וכשניגשתי לספר חדש, אחד מהספרים שקיבלתי בדואר ושהיה בראש רשימת הספרים החדשים, בשנייה הזאת שהושטתי את היד הבנתי מה העניין, פתאום הפכתי מהאשה הזאת שעוברת בעיניים מיומנות על מדפי הספרייה העירונית, שדבר ראשון ניגשת לעגלה עם הספרים שרק החזירו כי תמיד מעניין אותי מה יש עליה, מזאת שמציעה לילדים ש"אולי נגש לחנות הספרים אולי יש משהו מעניין", ובסוף היא זאת שמעכבת אותם שם כי לא הספיקה עוד לעבור על הכול, מהאשה הזאת הפכתי לאשה שלא בוחרת אלא בוחרים בשבילה, שלא משוטטת וקוראת את ה'מאחורה' ומקשיבה להמלצות של חברות, וקוראת את הדפים הראשונים, הפכתי לההיא שמקבלת, לההיא שבוחרים עבורה, זאת שקוראת רק את מה שהיא מקבלת
הבנתי שחסרים לי השיטוטים, שחסרה לי הבחירה שלי בספר שאותו אני רוצה לקרוא, שמשהו בחופש הקריאה אבד לי.
מעט מביך לקטר על דברים טובים, הייתי צריכה לדעת מראש לשלב בין השניים, ולא לתת לדברים טובים מידי לשנות לי את ההרגלים.
אל חשש השינוי היה מידי, חזרתי במהירות לספרייה – אחד המקומות האהובים עלי ביותר.
(ספריות הן אושר) ולהרגלי הישנים והיבול האחרון מלא הפתעות נפלאות
הנה אחד מהם:
ליל האוב/ פול אוסטר
השנה היא 1982 המקום הוא ברוקלין נו-יורק, בסיפור יש מספר דמויות ראשיות, אשה אחת וכמה גברים, האשה היא גרייס, ואי אפשר כמובן להתעלם מהשם שלה: "גרייס", הרי לא יתכן לקרוא לגיבורת הסיפור גרייס ולא להתכוון לכך שהיא אכן תהיה מלאת חסד, דמות חלומית, על גבול הפנטזיה, דמות נעלה.
גרייס היא אשתו של המספר, שגם כעת לאחר מעט יותר משנתיים של חיים כבעל ואשה הוא עדין מלא הכרת תודה על כך שהיא אכן אשתו, שהיא אכן בחרה בו ואף התחתנה עמו. נדמה שהוא מלא פליאה על החסד הגדול הזה שהיא עשתה עמו, ועל כך שהיא הסכימה לחלוק עמו את חייה, לאורך כל הסיפור הקשר בניהם כלל לא מובן לו מאליו. הוא מודה כל בוקר מחדש לזכות הזו שנפלה בחלקו.
שמו של המספר הוא סידני אור, סופר במקצועו צעיר יחסית עדין לא פרסם ספרים רבים וספריו אינם רבי מכר אם כי הם זכו להתייחסות חיובית של הביקורות והוא אף סומן כהבטחה. הסיפור מתחיל כמה חודשים אחרי שסדיני מתחיל תהליך שיקום, מסתבר שהוא היה קרוב למות, הרופאים כבר הכינו את משפחתו למותו המתקרב ובדרך פלאית כלשהיא הוא צולח את המחלה הקשה הזו ומתאושש, הוא מתאושש לאט ואנו מתוודעים אליו, בימים שבהם הוא מתחיל לעשות טיולים של כשעה שעתיים מחוץ לדירתו.
בבוקר בו מתחיל הסיפור, סידני מגלה בשיטוטו את "ארמון הנייר" חנות קטנה וכשמה כן היא ארמון של נייר, בעל החנות, המעצב, איש הרכש והמוכר הוא מר צ'אנג – סיני אמריקאי, ובדיוק כמו האקדח שבמערכה הראשונה גם תפקידו של מר צאנג' לא מסתיים כשסדיני יוצא מן החנות הזו. בארמון הנייר מוצא סידני מחברת פורטוגלית כחולה משובחת ויחידה במינה, הוא רוכש אותה ולהפתעתו רכישת המחברת פותחת, את מחסום הכתיבה שהוא נתון בו, וכבר באותו היום הוא מוצא את עצמו כותב בשטף.
הניצוץ לתחילת הכתיבה היא שיחה שניהל עם דמות מרכזית נוספת בסיפור, 'ג'ון טראוס' בנוגע לפרשת פליטקרפט מתוך הפרק השביעי של "הנץ ממאלטה". ג'ון הוא ידיד משפחה קרוב של משפחתה של גרייס, כמו המספר שלנו גם הוא סופר, אולם הוא באמצע חייו: בן חמישים ושש והוא כבר סופר מוערך וידוע. סידני מכיר אותו כידיד המשפחה וחבר נאמן של אשתו, אנו מבינים שג'ון הוא סוג של דמות אב עבור גרייס ועם הצטרפותו של סידני למשפחה הוא מאמץ את המספר שלנו כחבר קרוב.
אי אפשר כמובן להתעלם משני הסופרים שבספר, מן הסתם כל אחד מהם מהדהד את 'פול אוסטר' עצמו, בדרך כזו או אחרת.
הסיפור הולך ומסתבך יש בו כמה רבדים. סיפור המסגרת של זוג בנו-יורק של שנות ה-80 שמיד בתחילת חייהם המשותפים עוברים משבר קשה כשאחד מבני הזוג נמצא בסכנת חיים בעקבות מחלה, אנו מתוודעים לעבודתם לחייהם לחבריהם, ובעיקר למה שעובר על סידני עצמו במהלך הימים. רובד נוסף ומשמעותי הם הערות השוליים, סידני אור מבאר לנו פעמים רבות את הכתוב, הערות השוליים תופסים מקום רב בתוך הספר, ולעיתים נדמה שאנו קוראים שני ספרים במקביל. ובתוך כך קיימת חשיפה לסיפור אשר נכתב במחברת הכחולה עצמה, סיפור עם תוכן שיש בו התחלה והתפתחות של עלילה.
הערה נוספת היא כמובן השם עצמו – אם סיפור נקרא ליל האוב, שהוא תרגום מעט חיוור למילה "אורקל" מילים נרדפות למילה אורקל הם: חיזיון; נבואה; ניחוש, הרי לקראת סופו של הסיפור סידני עובר לילה של ניחושים או אפילו לילה של חזיונות, אולם אין ספק שאווירת כישוף שוררת על כל הטקסט הזה.
נהניתי מאוד מקריאת הספר, הסיפור קולח ומעניין, סיפורת משובחת, כדאי מאוד לקרוא(:
