לי זה לא יקרה

אבא שלי נפטר לפני ארבע שנים ואני בקפידה הפכתי אבן אבן, שאלתי שאלות, מרדתי, שיניתי עמדות, ניתקתי מה שלא עובד, חיזקתי מה שכן, הטלתי ספק, בחנתי ואמרתי לעצמי שהנה, זה מאחוריי

קוראים לי מיטל ועוד רגע ימלאו לי 40 .

אחרי השורה הזו כנראה שכל הנשים מעל גיל 42 יפהקו ויזפזפו, נשים מתחת לגיל 35 יקראו זאת בשקיקה ואם אתן בין לבין זה כנראה תלוי באיך הגיל הזה תופס אתכן אבל התבקשתי לכתוב על עצמי והטלטול הזה הוא חד משמעית מי שאני, כרגע.
כמו רבות וטובות אחרות, גם אני יכולתי להישבע שלי זה לא יקרה. משבר גיל 40? אני הקדמתי אותו. אבא שלי נפטר לפני ארבע שנים ואני בקפידה הפכתי אבן אבן, שאלתי שאלות, מרדתי, שיניתי עמדות, ניתקתי מה שלא עובד, חיזקתי מה שכן, הטלתי ספק, בחנתי ואמרתי לעצמי שהנה, זה מאחוריי, כמו תמיד גם הפעם, אני מקדימה את זמני, אני early bloomer ואפשר לסמן וי.
אז הכותרת כבר הסגירה שלא, זה פחות המקרה וכל מה שמביא איתו אמצע החיים לגמרי נוכח ובמלוא העוצמה. ממש כמו שאני אומרת להורים שמגיעים אלי שזה מצויין שהילד שלהם צועק ״ אני לבד! אני לבד!״ זה רק אומר שהוא מתפתח בצורה תקינה ושהוא נמצא בדיוק בשלב ההתפתחותי שבו הוא אמור להימצא, כך גם אני, כנראה, לא פוסחת על שום שלב חשוב בהתפתחות.
קוראים לי מיטל פרנס, אני נשואה לשרון, אמא ל 3 בנים ובשבע שנים האחרונות אני מדריכת הורים. יש לי קליניקה פרטית באבן יהודה , אני עובדת במרכז של דפנה גרייס, מרצה ומנחת קבוצות.
סלונה 1
תמונה: אלבום פרטי
השלב הזה בהתפתחות מלווה ( אצלי לפחות ואני מתחילה לאט לאט להבין שאני באמת כנראה ממש לא מיוחדת) בהמון שאלות, לפעמים רגשות אשמה, תהיות ותחושות החמצה, משוב עצמי יומיומי של לאן הגעתי, מה עשיתי, הספקתי, נסיונות אין ספור לקחת את כל מה שהאמנתי עד היום שממש טוב בי ולהטיל בו ספק , אני לא יודעת לומר אם זה מבט מפוקח יותר על החיים כמו שחלק מחברותיי נוהגות לכנות את זה או פשוט ממש כמו בגיל ההתבגרות יש הקצנה ויציאה מפרופורציה, הגזמה מופרכת וטשטוש, נסיונות חיפוש עצמי מחודשים ובדיקת גבולות.
אני כמובן מעדיפה לבחור באופציה השניה, זו שיש ממנה יציאה והיא זמנית.
אני מעדיפה להקשיב לכל אלה שהבטיחו שרגע אחרי היום הולדת זה עובר, הקולות שוקטים ומגיע שקט ותכלס? זה העשור!
אז זו אני כרגע, הסערה הזו היא הדבר העיקרי שמעסיק את ימיי ולילותיי וזה זמני, כמו כל דבר, צריך לעבור לפחות 4 עשורים בשביל להבין שהכל זמני, לא בתאוריה, ממש במציאות שלנו ורק זה לבד נותן קצת כח להצליח לקחת אוויר עמוק לריאות עד שיעבור הגל וישנה צורתו כי הם תמיד משתנים בסוף וגם את זה לא אני המצאתי.
ועכשיו מתכון למשבר ( כי מתכונים זה הכי עובד ):
3  תוכניות משובחות באופק ( נסיעה/ חופשה/ קורס חדש או כל אופק טוב אחר שיש לכן במקרר)
1  מבט שבועי בתמונות מהעבר כדי להבין שהקושי עם הילדים הוא זמני והם גדלים ואז הקושי משתנה אבל האהבה גדלה
4 חברות טובות
אומץ- אין לי מידה מדוייקת, לפי העין, כל אחת לפי מידתה
בחירה חופשית- מי ששמה אומץ יכולה לוותר על המרכיב הזה, זה עושה כמעט את אותה העבודה
אהבה – מרכיב חובה, בלעדיו זה לא יעבור, גם אם זה לעצמך
קורט הומור עצמי

* אין חשיבות לסדר המצרכים וכל אחד מהם יכול להתחלף בכל מה שעובד עבורך העיקר שבסוף יגיעו שמיים כחולים.

הילה תמונה

צילום : הילה אלרן ( מצרך חשוב מאוד במתכון הפרטי שלי)