צילום התמונה: גדי דגון.
יצירתו של חנוך לוין במבט בראי הזמן משמשת הוכחה לכך שלמרות המהפכות הטכנולוגיות והשינויים האחרים שאנחנו עוברים נושאים הבסיסיים לא משתנים.
פרצי הצחוק ומחיאות הכפיים של הקהל שנכח בהצגה אליאס אליאס המשיכו להדהד באוזני גם בצאתי מהתיאטרון.
אז מה היה שם?
שלושה שחקנים מהשורה הראשונה : ליליאן ברטו, מוני מושונוב ודרור קרן
שלושה כסאות, מסך אדום ותלבושות משונות.
מערכונים ושירים חלקם מוכרים לי יותר, חלקם פחות ,המכוונים לנקודות מבט מעניינות.
צילום: נירה פרי
לעיתים הרגשתי הזדהות עם הדמות והסיטואציה הנהנתי בראשי ולעיתים הדמות על הבמה הזכירה לי מישהו אחר ממעגל האנשים המוכרים לי.
אז היה כיף לצחוק על עצמי ועל סיטואציות מוכרות .
ההצגה רצה כבר שנה וחצי, עד כה התקיימו 250 מופעים. הקהל הצביע ברגליים, האולם היה מלא מפה לפה. בין לבין, יצא לי לשמוע אנשים מספרים שצפו במופע יותר מפעם אחת, וכאלה שזה המפגש הראשון שלהם עם יצירותיו של חנוך לוין.
לסיכום לקחתי פסק זמן ונכנסתי למקום שזימן קלילות וצחוק נטו.
את המופע ביימו ,ערכו והפיקו שלושת השחקנים: ליליאן ברטו,מוני מושונוב ודרור קרן
ניהול מוסיקלי: טל בלכרוביץ
פסנתר: טל בלכרוביץ'/ מיכל סולומון
רוצים להציץ מוזמנים ללחוץ על הקישור :
https://www.youtube.com/watch?v=sdmFp6c
אז אם אתם מצב רוח שמחפש חופש מהחדשות ומהמחשבות לכו על זה.
שלכם ובשבילכם,
נירה פרי
בלוגרית בסלונה , מאמנת המתמחה באימון נשים