לחם רוסי כהה

סשן האפיה התקיים הפעם אצלי. מצד הנחתום הסשן נפתח בחישוב כמויות, ומהצד שלי בהכנת המרכיבים השונים (ויש הרבה הפעם) על השיש.

בעוד אנחנו עסוקים בכמויות ומרכיבים, נפתחה הדלת ויופי נכנסה עמוסה בכל מיני דברים, ובעיקר בסלטים מפורדיס. אז אחרי החיבוקים והנישוקים, שלקחו קצת זמן, פיטפטנו וכאלה. ואחר כך ערכנו שולחן ואכלנו ואכלנו ואכלנו. אחר כך קפה. אחר כך יופי הלכה לישון והנחתום ואני התחלנו לעבוד.

שמנו את כל המרכיבים מלבד המלח בקערת המיקסר ולשנו כ-7 דקות (לאחר איחוד החומרים ניתן להעלות קצת את המהירות במיקסר). הוספנו את המלח ולשנו עוד 3 דקות. שימו לב, הבצק יהיה דביק מאוד למגע. העברנו את הבצק לקערה מקומחת, כיסינו אותה בניילון נצמד עד שהבצק הכפיל את נפחו.

זה לא שיופי נכנסה בדלת ככה סתם. היא השגיחה שבוע ימים על בית וחתולים בכרם מהר"ל. לכן הנישוקים וכו' לקחו קצת זמן.

במהלך הימים בהם יופי נעדרה החתולים ואני העברנו את הזמן בקרבת המזגן והמחשב – מעריצים את המקבוק פרו החדש שלי. פרנק הקטן ממש התעקש לשבת עליו. לרגל חזרתה של יופי, הצעתי לנחתום שנכין לה את הלחם האהוב עליה – לחם רוסי כהה בעל טעמים חזקים – והוא הסכים.

בזמן שקראתם את הפסקה האחרונה הבצק סיים להכפיל את נפחו. קימחנו את משטח העבודה, הוצאנו את הבצק מהקערה, קיפלנו אותו כמה קיפולים וחילקנו ל-2 חלקים שווים. בשלב הבא השטחנו את הבצק לכדי אליפסה, כשצדו התחתון חלק וללא תפרים. קיפלנו פנימה, כמו מעטפה, את שני הצדדים, סגרנו את הבצק כמו גליל והעברנו לתוך תבנית מקומחת היטב (תבנית בגודל 26 X 10 X 10). כיסינו בניילון צמוד, רפוי ומקומח (למנוע הדבקות של הניילון שתפגע בצורת הכיכר), וכיסינו במגבת. שוב נתנו לכיכרות לתפוח עד להכפלת הנפח. עם סיום ההכפלה יופי התעוררה ועקבה בסקרנות אחר התפתחותו של הבצק משלב זה ועד להפיכתו לכיכר לחם.

הכנסנו את התבניות לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות על רשת שמיקמנו בשליש התחתון של התנור. שפכנו בזהירות כוס מים רותחים לתבנית מתכת חמה בתחתית התנור ליצירת אדים, והתזנו מים על דפנותיו כל חצי דקה, שלוש פעמים. 10 דקות לאחר שהכנסנו את הכיכרות לתנור הוצאנו את תבנית המים, הנמכנו את החום ל-180 מעלות והשארנו את הכיכרות לעוד 30 דקות. בתום הזמן הוצאנו את הכיכרות מהתבנית והמשכנו לאפות 10 דקות נוספות לייבוש הדפנות, עד שהטמפרטורה שלהם הגיעה ל-96 מעלות. בסיום האפיה קיררנו על רשת.

יופי מאוד אהבה את הלחם, אם כי נדמה לי שהאהבה שלה ללחם הזה מגיעה דווקא מהצד הסורי שלה, ולא מהפולני. אמנם לא פתחנו יין, אבל השקנו פרוסות לחם ואמרנו 'נזדרוביה'.