בוקר בבית מלון בסנטה מוניקה ,לוס אנגלס ,בירתה הבלתי מעורערת של החוף המערבי . כמה הזיות יש בעיר אחת, היא ענקית, לא נגמרת . אוח כמה זיוף יש פה. כמה העמדות פנים.
פה, כשאומרים אחד לשני "lets do lunch יענו "נפגש פעם לצהרים" בדרך כלל מתכוונים "עוף לי ממסך חיי ומהר".
על ספסלי האוטובוסים פרסומות הזויות לנושאים שבמקומות אחרים לא היו מעיזים.. פה מעיזים הכל.
אזורים כמו הווליוד, רחוב הכוכבים, משהו מדכא לחלוטין. תהילה הופכת שם למלט על המדרכה עם כוכבי פח צבועים בזהב . זהו המקום היחידי שהכוכבים אוהבים שדורכים עליהם.
בוורלי היילס, חנוית עם מוכרים מתוסכלים שמוכרים מותגים שהם בעצמם לא זכו לראות בבנק שלהם את סכום הכסף של המותג זה או אחר שהם מנסים למכור לך, כאילו זה מחיר שווה לכל נפש של היום יום שלהם . נכנסתי לחנות משקפים והיתה מוכרת שהסתכלה על מכנסי היוגה שלי ,הנוחות לפליא במבט ההוא של הסרט "אישה יפה" . חייכתי לעצמי , כי אני את האמת יודעת. אני לא לובשת או נוהגת בכסף שלי. ובכל זאת את תמיד מרגישה שהמוכרים חושבים שהחיים שלהם הם דבש לעומת החיים שלך. מין "מסר מכירות" שטבוע בעיר הזאת.
גרתי פה 32 שנה ואני חוזרת אליה לזהות שוב שהכל פה ממש לא מתאים לי . הכבישים האיומים עם כמות מכוניות הבלתי נגמרת. מרחקים עצומים. משהו כמו: תל אביב נתניה זה כלום פה. תל אביב אשדוד זה בקטנה נסיעה לקניות . כמות הזיוף פה, כמות הראווה פה היא בלתי נתפסת. אני חייבת לבקר בה ,כי בני ירדן מתגורר פה, לצערי.
כמות האנשים שהכרתי במשך 32 שנה היא עצומה ולעומת זאת שהגעתי לביקור בין כמה ימים גיליתי שיש לי כמה בודדים שאני רוצה לראות ולשמר יחסים.
יש שהפכו לחברי פייסבוק והנה את מזהה שהגעת וכל "ערימת הגעגועים" שנשלחה אליך מעל דפי הפייסבוק, בתגובות כשהיית במקומות אחרים ורחוקים מלוס אנגלס, הסתכמה במסר באינבוקס שהיא עסוקה כמובן שהיא נורא רוצה לראות אותך אבל יש לה מלא סידורים ולא מתאפשר. רווח נקי , לפחות היא חושבת שהיא הבריזה לך ואת הרווחת שעה.
לעומת זאת בעוד שעתיים אני בבית קפה בסנטה מוניקה עם שיר ביילה , האחת שחיברה אותי לסלונה לפני ארבע שנים ועל זה אני עומדת לחבק אותה. סלונה זאת הוויה ישראלית שלי שאני מה זה נהנית ממנה ומכל החברות החדשות שלי שפגשתי פה. לא שכולן מושלמות אבל לפחות הן לא מתחזות לשכאלו.
ןלך ,לוס אנגלס את הוכרת לי שוב שהחלטה לעזוב אותך היא גאונית בדיוק כמו ההחלטה להגיע אליך אז בימים האחרים של כולנו.
מחר אני בדרך לאמשטרדם או אמסטרדם : למחוק את המיותר.
השלט שממש אבל ממש לא מרשים כשמגיעים אליו.
