באותה שנה בצירוף מקרים שכזה, היום הראשון בשבוע היה גם היום הראשון שלי בבית הספר.
התעוררתי בשעה מוקדמת, או נכון יותר מרוב התרגשות לא ממש הצלחתי לישון. התארגנתי מהר מהר ורגע לפני שיצאתי להתחיל את השנה, הוריי תיעדו את הרגע בחצר הבניין בו גרנו
ואני כמובן חייכתי למצלמה חיוך גדול.
לא ממש זכור לי מדוע, אבל באותו היום הם לא ליוו אותי לבית הספר, גם לא הסיעו אותי. את הדרך לשם עשיתי ברגל יחד עם אחי הבכור שהתחיל באותה השנה כיתה ה'.
התחלנו לצעוד, נכון יותר אחי צעד ואני דיי התקשיתי לעמוד בקצב שלו. גם תיק הגב שלי היה כבד וגדול ממני ואם זה לא הספיק אז בדרך לשם הייתה עליה ממש אבל ממש תלולה.
הגעתי מותשת.
ילדה קטנה, עם קוקיות, פנים אדומות לבושה בתלבושת אחידה דיי נוראית.
נכנסנו למתחם בית הספר, איתרנו את כיתה א'2 והוא ליווה אותי פנימה. הכיתה הייתה מסודרת בטורים ובכל שולחן שני פתקים עם שמות הילדים.
אחרי סיבוב קצר הגענו לשורה האחרונה בטור המרכזי ואז פנה אלי: "הנה את יושבת כאן, ליד גיא", "אני הולך, את תסתדרי?" אך לפני שהספקתי לענות לו, חיבק אותי וחמק מהר לפגוש את החברים שלו.
הילדים החלו לזלוג לכיתה, רובם עם הורים ממש נרגשים, ואני מתבוננת. המורה הגיעה וקיבלה את פנינו, אחר כך יצאנו לחצר לטקס פתיחת שנה, הפסקה ועוד הפסקה ואני בעיקר עמדתי בצד ובהיתי בילדים בחוץ ובעיקר ניסיתי לאתר את אחי.
הרגשתי לבד.
גם ילדים שלא ממש זכרתי את השמות שלהם, צלצולים, מחברות, ספרים, כלי כתיבה ובעיקר ניסיון להבין מה זה כל הדבר הזה. בכך פחות או יותר מסתכם הזיכרון שלי מאותו היום.
כאלו הן התחלות חדשות, יש בהן משהו מאוד מרגש אך הן מלוות בחששות: חוסר הידיעה ובעיקר חוסר הוודאות, מחשבות שמתגנבות וסימני שאלה איך אשתלב ואיך תהיה לי החוויה.
כל שנה שמתחילה היא חדשה עבור הילד שלנו, בה הוא חווה בפעם הראשונה איך זה להיות בגן חובה, בכיתה א', בכיתה ב' וכדומה.
אך ילד שנכנס למסגרת חדשה צריך להתמודד עם אתגרים וחששות רבים והוא לא תמיד מצליח להכיל את כל זה.
איך אנחנו כהורים יכולים לסייע לו ?
מצרפת כמה כלים שמומלץ ליישם עם כל הילדים, במיוחד אם מתחילים מסגרת חדשה:
# רגשות – חיפוש קטן ברשת של לוח רגשות יניב לכם תוצאות נפלאות ותוכלו להיעזר בו כדי לברר ולשוחח על רגשות. פשוט לברר איתו איך הוא מרגיש האם הוא חושש, שמח, מתרגש, פוחד, עצוב, נלהב או אולי אפילו הכל יחד! חשוב לתת לגיטימציה לכל רגש שעולה לו, אך בעיקר לנסות לסייע לו להכיל את כל הדבר הזה: לעזור לו לזקק בדיוק את הרגש ועל מה זה יושב (לפרוט איתו בדיוק ממה חושש, מה משמח אותו וכדומה) ולבדוק מה יעזור לו להתמודד. הפתרון חייב לבוא ממנו, אם הוא מתקשה ניתן להציע לו אפשרויות או לשתף מה עוזר לכם שאתם מרגישים כך.
#שיתוף – תמיד מומלץ לשתף בהכנות ולאפשר לו לקחת חלק באיזה ציוד נחוץ , לערוך יחד קניות ולאפשר יחד לבחור, לארגן את הקלמר, התיק, לעטוף את הספרים והמחברות ולהדביק מדבקות, לבחור את הבקבוק ותיק האוכל. בנוסף מומלץ לשתף על חווית התחלה חדשה שלכם בין אם מסגרת בילדות או אפילו מקום עבודה – מה אתם זוכרים מהחוויה, מה למדתם ומה עזר לכם להפוך אותה לחיובית.
#ביטחון – ידע מוקדם לרוב מאפשר לנו ביטחון. לכן כדאי לספק פרטים על המקום והאנשים, אם ישנה אפשרות כדאי להראות לו את המבנה הפיזי- לרוב לבתי הספר ניתן להיכנס ואז כדאי לעשות סיור קצר ולהציג לו היכן הכיתה, המזכירות אזור המשחק ועוד. במידה ולא ניתן, מספיק אפילו שיראה את המבנה מבחוץ.
בנוסף מומלץ לשלוח איתו משהו קטן שיזכיר לו אותנו – חפץ, תמונה, נשיקה, פתק או אפילו ציור. כל דבר שכזה מייצר עוגן בטוח ואין ספק שתורם לתחושה נעימה ביום שעלול להיות סוער רגשית.
#אמונה – הכי חשוב! נכון, זה לא פשוט להתחיל, במיוחד מסגרת חדשה, אך כל אתגר שאנחנו עוברים רק מצמיח אותנו יותר. תעבירו לילד שלכם את התחושה שהכל יהיה בסדר, שהוא יעבור את זה, יסתגל ויצמח ושאתם שם תמיד כדי לחבק, לאהוב וללוות. אך שימו לב שכדי לעשות זאת, עלינו להיות בטוחים בזה בעצמנו.
ובסוף היום הראשון, כשתפגשו אותו עם המון התרגשות, תנו לו קודם לנוח קצת מהיום הזה ואח"כ תקיימו שיחה, תנסו לשאול שאלות לא שגרתיות : מה הצחיק אותו, איזה א.בוקר הכי מעניינת הביאו היום, מה הפתיע אותו, איזה שם של ילד מתחרז עם משהו שהוא אוהב, משהו נחמד שהוא עשה היום למען מישהו אחר וכדומה ותעדו את הזיכרון הזה במילים עבורו, כך כשיגדל זה ישמש לו זיכרון מתוק.
בהצלחה לכל הילדים וההורים !
שרית מאיר
יועצת משפחתית ומדריכת הורים
050-2130881
