להתאהב בזר – מסע להיכרות עצמי והאהבה
כמה פעמים יצא לכם לעבור ברחוב ולראות את אותו אדם? או לנסוע באוטובוס בדיוק באותה שעה ולראות אותו שוב? כמה פעמים בכלל לא שמתם לב אליו, או שלא ייחסתם לו חשיבות מיוחדת, ובסופו של דבר גיליתם את הנפש התאומה שלכם? אז נכון, כולם זרים עבורנו עד שאנחנו באמת מכירים אותם, לפחות רשמית, אבל להתאהב בזר מוחלט שאין לכם כל קשר אליו, והוא אף אינו מודע לקיומכם, יכול לשנות את התפיסה שלכם בנוגע ל"מה זאת אהבה" ואת הרצון לממש אותה בכל מחיר.
לפני קצת יותר משנתיים היא ראתה אותו. הוא הזכיר לה מישהו מהאוניברסיטה והיא הרגישה שהיא חייבת לפנות אליו, אבל התקשתה לעשות זאת מכיוון שהוא כל הזמן היה בתנועה או מוקף באנשים. היא גם לא ידעה בדיוק איפה הוא גר או במה הוא עובד, אך היה ברור לה שיש בו משהו שמושך אותה אליו.
מידי ערב, כשהיתה יוצאת לטיול עם הכלבה, הוא היה עובר שם. שם היתה הפעם הראשונה שפגשה בו. כל טיול היה מבחינתה סיכוי לראות אותו, ללמוד אותו. כל פעם נראה היה לה שהיא מגלה בו צד נוסף מבלי להכיר אותו, והיא הרגישה כאילו שהוא איתה כבר שנים. מידי פעם נדמה היה שהוא מסתכל לכיוון שלה, אבל אף פעם לא הצליחה ללכוד את עיניו.
המחשבות שליוו אותה והטיולים התכופים עם הכלבה, שלא הבינה למה היא יוצאת חמש פעמים ביום לגינה, סחפו אותה למערבולת של פנטזיות וחלומות שרק הוא עצמו יכול להוציא אותה ממנה, או להיסחף יחד איתה. כשהיתה חוזרת לביתה לבדה בסוף כל טיול או אחרי בילוי היתה מדמיינת שהוא מלווה אותה, שהוא אחריה, מבקש לעלות לדירתה. לילות כימים העבירה במחשבות על איך יכולים להיות החיים איתו, על כך שלילותיה בודדים בלעדיו, ועל תחושת האהבה צמחה בה משום מקום – אהבה לאיש שלא ידעה מעולם.
מעתה ואילך היא כבר היתה אישה אחרת. אישה שכל משאת נפשה היה האהבה. היא כיוונה אליה וטיפחה אותה כל הזמן במטרה להגיע אליו, אבל מצאה את עצמה הולכת ומפתחת את עצמה ואת עצמיותה. היא חיזקה את האמונה ביכולותיה, את תחושת הביטחון בעצמה אך עדיין לא היה לה אומץ לפנות אליו. היא דיברה אליו שעות בדמיונה והקשר שנוצר ביניהם בראשה היה מיוחד במינו. היא הרגישה בפעם הראשונה בחייה שמישהו באמת מבין אותה, על אף שלא היה לידה, ותחושת הקרבה אליו התעצמה. היא ניסתה לפנות לאינטלקט שבתוכה ולהתנתק מהרגשות שהציפו אותה בכל פעם שראתה אותו, אבל משהו אחר דווקא גרם לה להמשיך ולרצות להישאר. לא פעם הקפיץ אותה צלצול הטלפון ותקוותה היחידה היתה שיהיה זה הוא מעבר לקו. אך לשווא. היא הבינה שהיא חייבת לעשות משהו, לנקוט פעולה – להתנתק סופית או להתחבר לנצח.
היא תזמנה את הטיול היומי עם הכלבה לשעות הערב המוקדמות, זמן שידעה שהוא עובר בסביבה, וניגשה אליו מאחור. היא ביקשה להזמין אותו לקפה. להפתעתה הוא לא סירב והם המשיכו לבית הקפה הקרוב. הם דיברו וצחקו על הא ועל דא, אך כל אותה העת עניינה אותה רק שאלה אחת – מה לעזאזל הוא עושה באוטובוס כל בוקר אם בערב הוא חוזר הביתה עם רכב?. הוא לא ענה לה, אך עיניו דיברו אליה ממש כפי שדיברו אליה בשיחות קיימה בינה לבינו בדמיונה. היא הבינה, ללא צורך במילים, ונתנה לו להוביל אותה אל תוך נבכי האהבה והתשוקה לה חיכתה שנים. היכולת שלו לעניין אותה ברמה האינטלקטואלית פתחה אצלה את מגירת הרגש, והיא הרגישה צורך להיחשף. החיבור הקסום שביניהם גרם לה להרגיש נינוחה, והיא התבוננה בו בשקט. הוא כבר לא היה זר לה, והזמן הרב שעבר מהרגע הראשון שהבחינה בו עד עכשיו הפך לחסר משמעות. היא היתה כאן ועכשיו ודיברה אליו בשפה שרק שניהם יכולים להבין. את המשך הערב איש לא יידע, רק אומר שהם השלימו את המעגל השלישי בדרך לאהבה נצחית לזר שהתממשה לה.