המסע שלי לעצמאות הוא גם המסע שלי אל עצמי. דרכו אני מגלה אותי, עם יכולות ועוצמות שלא הכרתי קודם. ההצלחות, האתגרים, החששות, היחסים שנרקמים, התהליכים, הבתים, הדרך שלי, כל אלו הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי שהשתנו מקצה לקצה כשפתחתי את העסק.
בסוף שנות ה 30 לחיי, ילדתי את בני השלישי ויצאתי לחופשת לידה ארוכה. עד אז אמא ל 2, מבנימינה, מנהלת שיווק, הפכתי לאמא ל 3, מכרכור שאת המילה שיווק כבר לא יכולה לשמוע. סופה של תקופה.
כעבור שנה בבית, משהגיעה העת לתכנן את חזרתי לשגרה, הבנתי שהשינוי כבר קורה, פשוט לא שמתי לב. התבוננתי בשנה שחלפה במהלכה מלבד הטיפול בעולל קטן ובשני אחיו, עיצבתי את ביתי, עיצבתי עם חברה את ביתה, ועזרתי לשכנה בשיפוץ הבית.
בכלל, מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי נכנסתי לאנשים הביתה ומסבירה להם שכדאי לצבוע את הקיר, לשנות את צורת הישיבה בסלון ולסגור את הנישה בחדר ילדים. סוג של "עיצוב בכפייה", אבל נהניתי מכל רגע, ופתאום חשבתי שאולי הגיע הזמן לשנות טרמינלוגיה, ולהפוך את "העיצוב בכפייה" ל"עיצוב בתשלום", כי עיצוב מבחינתי הוא ממילא דרך חיים.
החלטתי למסד את הענין, חזרתי לאקדמיה. הפעם לטכניון ללימודי עיצוב פנים ואחר מכן למדתי את מלאכת הלבשת הבית אצל גילי אונגר. כבר במהלך הלימודים חידשתי קשר חבר ותיק, אדריכל, והתחלנו לעבוד יחד. את העסק פתחתי מיד עם תום הלימודים ומאותו הרגע הסתערתי על כל הפרויקט שהגיע לפתחי. בתים, משרדים, שיפוצים, דירות קבלן, ומה לא. התרגשתי, נהניתי, שמחתי ושימחתי.
כי כשזה מדויק זה מרגש אותי, וכשזה עובד זה מרגש אותי, כשהלקוחות שמחים זה מרגש אותי, וגם כשאני יוצרת.
אז למה אני כאן אתם שואלים? במחזור 5 של דיגיטליות בעסקים?
ראשית כי בחרו בי, וזו זכות גדולה להיות פה. שנית כי אני מוצאת שהצמיחה קורית בכל פעם שאני מסתכלת בעיניים לאחד השדים שלי. וזה סיפוק גדול לנצח.
יש פה שד לטפל בו, הקושי לכתוב על עצמי והכי הכי לכתוב על עצמי ולשחרר את זה למרחב הפייסבוק האינסופי.
אז הנה אני כאן כדי לקחת את האתגר בשתי ידיים, להסתכל לו בעיניים ולכתוב. התחלתי.
