שלום, שמי ענת
אני בת 59, אני מלמדת יוגה בשיטה מיוחדת שמפתחת המון שקט. רוגע.
במהלך השיעור מתפתחת נוכחות ותשומת לב לרגע הזה, בתהליך של התנועה המדיטטיבית והמודעות לנשימה.
ואני רוצה לספר לכם מה הוביל אותי לשיטה הזו. מאחר ומצאתי את עצמי הרבה פעמים חיה בעולם שכולו דמיון או זיכרון, העומס על הההכרה שלי היה גדול מאד.
רק בשיעורי היוגה הצלחתי להתנק מהמחשבות, לצאת מות הראש שלי ולחוש את המרחב. את האוויר את הגוף את הנשימה את התנועה את האחרים את אור השמש.. את הכל..
ואת התחושה הזו אני רוצה להעביר לתלמדים שלי.
הנושא של הנוכחות ברגע הזה. זה הדבר החשוב ביותר שהיוגה באה ללמד אותנו.
להיות נוכחת ברגע הזה. מה זה אומר?
בתרגול היוגה אנו מפתחים יכולת להיות נוכחת ברגע
וזה אומר – לשחרר ציפיות.
זה אומר להביט ברגע הזה – בלי לחשוב על העבר, על העתיד. להיות כאן בתוך גופי בתוך החדר בעיר במדינה ועל פני הכדור הזה עכשיו ממש!
זה אומר לראות מה שיש סביבי ברגע הזה.
זה אומר לנשום את הרגע הזה. להרגיש שאני נושמת.
להרגיש את האויר ואת כל מה שיש ברגע הזה… את חוט המחשבה, את תשומת הלב. את הפעולה.
לשים לב – מה אני מרגישה? האם יש תחושות של כיווץ ברגע הזה? אפשר להעיבר את המחשבה למשהו טוב.
לבדוק: האם הפעולה שלי ברגע הזה תומכת בקיום שלי? של הסובבים אותי? של העולם?
או שאני במצב של התבוננות דרך הכרה שאינה ברגע הזה… שחיה בעבר או בעתיד…
אפשר גם להרגיש את הכאב ברגע הזה, לראות שהוא זמני וחולף.
ולראות שיש לי יכולת לראות אותו. אני מבחינה בו… בכאב.
ברגע הזה יש לי אפשרות בחירה עצומה.
מה לעשות ברגע הזה, איך לפעול? על מה לשים את תשומת הלב?
וכך מרגע לרגע, להבנות מנשימות ומצעד אחר צעד אל הרגע הבא, וזה שאחריו… אלה הם החיים.
שום דבר אחר אינו קיים. רק הרגע הזה. הרגע הזה ממש…
מהמקום של התרגול על המזרון, אנחנו עוברים לתראות את הגע הזה גם בחיים…
אשמח לתגובות 🙂
שלכם
ענת
