ספר שלישי בסדרת היומנים האבודים.
נקרא בפורמט דיגיטלי באדיבות אפליקציית אינדיבוק.
כ- 600 עמודים במכשיר הטלפון הנייד.
מאנגלית: עדי שניידר
עורכות ראשיות: גלי אבני גילאור, ורד רווה שמואל.
עריכה: אמירה בנימיני נבו
****מכיל ספוילרים למי שלא קרא את החלקים הראשונים***
זה יצא בתזמון מושלם. יממה לאחר שסיימתי את החלק השני והמותח בסדרה הזו.
סיימתי אותו בתוך פחות מעשים וארבע שעות, מורטות עצבים. (תסלח לי משפחתי האהובה)
סיפורה של שרה מקמילן, מורה לשעבר וחובבת אומנות מושבעת מגיע לשיאים חדשים.
הספר השני הסתיים בצורה מותחת ביותר, עם הגילוי המרעיש אודות גורלה של רבקה ומעשה תקיפה שיכול היה להיגמר אחרת לגמרי.
כריס מציע לשרה להצטרף אליו לפריז, לאחר שהיא מותקפת וכמעט נרצחת. הוא מציע לה עתיד חדש לצידו. עתיד שכולל זוגיות מאושרת, אמון הדדי, ללא סודות וללא שקרים.
הוא יודע שזה לא יהיה לו קל, כך גם היא. אך האם היא יכולה לסמוך עליו?
הספר השלישי מתחיל בהחלטתה של שרה להצטרף לכריס, היא רוצה לקוות שאכן עתידה עימו.
היא רוצה להאמין שעברה הכולל גברים שלא ניתן לסמוך עליהם (בלשון המעטה) כבר באמת שייך לעבר, וכי היא תמצא את מקומה, הגשמי והרוחני לצידו, בזוגיות כמו שתמיד חלמה עליה.
למרבה הצער, הדברים לא הולכים בקלות, ושוב היא נקלעת לסיטואציות של בחינת אמון בבני אדם, יצירת קשרים בין אישיים, ואם לא די בכך, היא מוצאת את עצמה מסתכנת ומסכנת את חייה.
הזוגיות של כריס ושרה עומדת שוב במבחנים לא קלים. האם הם מסוגלים לצלוח את המשברים ולהגיע לנחלה?
עלילה סוחפת ודרמטית, לצד סיפור מתח רווי מיסתורין וחרדה. סיפור אהבה ואופל, והרבה שדים מהעבר שמנסים להרים את ראשם ולהכות ללא רחם.
לא אפרט מעבר לכך, משום שכל דבר שאוסיף, עלול להכיל ספוילרים, ובכך אני לא מעוניינת לחטוא.
קראתי את הספר בשקיקה, ואם חשבתי שבזה העניין הסתיים, טעיתי ובגדול.
סיפור אחד הסתיים (בערך), ואחר רק התחיל.
כל ספר בסדרה הזאת מסתיים יותר מותח מקודמו, ויכולת ההמתנה שלי מתחילה להתקצר.
א(ה)בות שיחקתן אותה בענק עם הסדרה המצוינת הזו, ולמעט ענייני עריכה קלים, דוגמת שגיאות הקלדה קלות ומילים שאמורות להופיע בכתיב מלא (או דווקא להיפך), שהפריעו לי מעט (מה לעשות אני ממש בעייתית בנושא הזה), הסדרה הזו פשוט מושלמת, ואני מחכה בשקיקה לחלק הבא.
סדרה מצוינת ומותחת, בדיוק כמו שאני אוהבת.
קריאה מהנה מובטחת לחובבי מתח, מיסתורין, רומטיקה, ומה לא בעצם.
