לא הלכתי לסדר השנה

לא יכולתי, פשוט לא

מול כול המשפחה

כשלאחת האחיות הקטנות שלי כבר יש דירה, בעל וילדה והשניה כרגע התארסה.
שכשבן הדוד הקטן שלי בא עם שתי ילדיו ואישתו המהממת

והבת דודה שהייתי מדגדגת כשהייתה תינוקת עם בעלה המקסים והתינוקת החדשה..

שלא לדבר על הדודים והדודות שכבר עשר שנים שואלים אותי – נו? ומה איתך?

פשוט לא יכולתי

אני גם ככה מרגישה כמו כישלון

עם כול זה שיש לי עבודה טובה ואני בסוף היום אדם נורמטיבי וטוב

איך אני יכולה בגיל 37 כמעט, עם סריה של מערכות יחסים כושלות,

משקל עודף,

בלי בית משלי,

בלי חבר אפילו שלא לדבר על ילד…

לשבת שם 4-5 שעות לענות ולהסביר ולתרץ?

איך אני יכולה להגיד להם כמו שאמרתי בגיל צעיר יותר שאני עוד לא מוכנה

או יותר מאוחר שאני מתמקדת בקריירה

או אפילו לפני שנה שנתיים שלא בא לי כרגע ותעזבו אותי?

הרי זה שקרים

זה תמיד היה

אין דבר שהייתי רוצה יותר בעולם מאשר מישהו שיאהב אותי

מישהו לישון איתו בלילה

לבנות בית

להקים משפחה.

אז לא באתי לסדר

לא יכולתי

לא רוצה