ניצה פרקש היא בת 42, נשואה ואם לחמישה, תושבת עלי.
אתמול חברת "מקורות" הציבה אצלינו בסוף עוד יום ארוך ללא מים – מיכל מים עם שלט "תחנת חלוקת מים". התרגשנו נורא והצטלמנו לידו עם הילדים, "שיהיה מה לספר לנכדים".
חזרה לתקופת הצנע. צילום: שלומית רימון
הבוקר ב"הארץ" עמירה הס כתבה על תושבי סלפית (ליד שכם) שנאלצו למכור את התרנגולות שלהם כי פשוט אין להם מים לשתות. היא לא הבחינה בכלל בקיומם של עשרות אלפי שכניהם הישראלים, שנשארו גם הם צמאים. אולי כי אין לנו תרנגולות.
ואני בסך הכל רציתי להוריד את המים בשרותים ולקלח את הילדים בסוף יום חמסין.
כן, הבנתם נכון. שנת 2016 לספירה. מדינת ישראל, שהמציאה פטנט להתפלת מים במדבריות אפריקה. ואין מים בברזים!
מרשות המים קבלנו הודעה שהקידוחים המספקים לנו מים הגיעו ל"מפלסים נמוכים" ושאנחנו מתבקשים "לצמצם את צריכת המים". עכשיו, נניח לרגע, לו יצוייר, שאין לכם בריכה פרטית או מדשאות ענק בחצר ביתכם הפרטי, איך הייתם אתם "מצמצמים את צריכת המים" שלכם?
אני לא אומרת שאי-אפשר. דוקא חשבתי על כמה כוונים:
א. יש לי אחלה מתכון לעוף בקולה.
ב. אפשר "לקלח" את הילדים במגבונים. אם זה טוב לחיילים ב"צוק איתן", זה טוב גם לנו!
ג. אפשר לעשות ספונג'ה עם מגבונים עוד יותר גדולים. או לא לעשות בכלל ("ממש רציתי. פשוט לא התאפשר" וכדו').
ד. אני יכולה לרדת לכבס במעיין. זה כולה 5 דקות הליכה מהבית ואחלה נוף. בטח גם השכנות מלובן-א-שרקיה יהיו שם (כי אקוויפר ההר ממש לא גזעני).
אני בטוחה שנוכל להסתדר ולהחליף טיפים להסרת כתמים.
עכשיו מה הקטע הממש מבאס בכל הסיפור הזה?
שזה לא סיפור פוליטי ולא קשור לסכסוך הערבי-ישראלי ואין פה שום קטע של מאבק על מקורות המים, אז את מי זה מעניין חוץ מאת האימהות בעלי, שילה וקדומים, לובן א-שרקיה, סלפית וכל יישובי גב ההר ?
ומה עוד יותר מבאס? קודם כל, הידיעה שאפשר היה למנוע את הבעיה. ועכשיו, באמת אין מה לעשות עם זה בטווח המיידי ומראש מודיעים לנו שבחודשים הקרובים אנחנו צפויים מדי יום לשיבושי מים לאורך כל שעות היום. פתרון אמיתי יהיה תוך 3-4 שנים "אם הכל יתנהל כשורה".
אז איך הגענו למצב הזה? פשוט. כי אנחנו ישראלים. ומישהו שם למעלה שכח לחשוב קדימה. אומרים שהאינסטינקטים ההישרדותיים של היהודים גורמים לכך שהם אוהבים לאלתר ולתכנן רק לטווח הקצר. אנחנו פשוט לא מאמינים בתכנון מוקדם, היערכות מראש, אסטרטגיה לטווח רחוק, תוכניות רב-שנתיות – כל הכלים המשמימים והמעצבנים האלה שהיו עשויים להועיל, אם מי שזה היה תפקידו היה מתייחס לעובדה הידועה מראש שהמים הולכים ואוזלים באזורנו והאוכלוסיה הולכת וגדלה.
אז זה המצב. אני הולכת להבהיר לילדים שלי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: בקיץ הזה לא זזים מהמחשב! נשארים במזגן כל שעות היממה! שום כדורגל, חברים, מחנה (במלעיל) או טיולים. אין לי מה לעשות עם חבורת ילדים מזיעים ודביקים בסוף יום לוהט כשקידוחי האקוויפר ריקים.
ולא נותר לי אלא לסמוך על תמיכת השמאל הישראלי בתושבי סלפית. הם כבר יידעו איך להחזיר את המים לברזים!