לפעמים, ההרגשה שאת במקום הנכון בזמן הנכון, היא הדבר החשוב מכל, והיא זו שמניעה וגורמת לך לעשות את הדברים בצורה הכי טובה ולתת את כל כולך. לא פעם אני מסתכלת לאחור על המסלול שהחיים זימנו לי, על הבחירות שלי, על האופן והמקום בו גדלתי, ואני יודעת שהלכתי בדרך בה הייתי אמורה ללכת.
נעים להכיר, אני אירית פוריין-ויצמן, מנהלת משאבי האנוש של ההסתדרות. כמי שאחראית על כוח אדם המונה כ-1,100 איש, בארגון שהוא התנועה החברתית הגדולה בישראל ועובד מסביב לשעון למען העובדים במדינה, אני מרגישה ויודעת שנפלה בחלקי הזכות למלא תפקיד מפתח בשינוי חברתי אמיתי.
אז מי אני ואיך הגעתי עד הלום? שנות ילדותי עברו עלי בחדרה, בשכונה לא הכי קלה. עוד קודם גרנו במשך תקופה מסוימת במעברה, אליה הגיעו הוריי לאחר שעלו לישראל בשנות השישים. זה לא היה בית של שפע, אך בגלל ואולי למרות זאת, הוריי שמו דגש רב על רכישת השכלה. אנחנו ארבע אחיות, וכולנו חונכנו להיות עצמאיות וחזקות. הורינו לא דחפו אותנו להישען על אחר אלא להיפך, מאז שאני זוכרת את עצמי המסר היה לעמוד על שלנו ולהצליח בכוחות עצמנו.
על רקע זאת, אפשר להבין למה בבגרותי החלטתי לצאת וללמוד משפטים באוניברסיטת תל-אביב, צעד שאפשר לי לרכוש מקצוע מכובד בזמן קצר יחסית, להתפתח ולהצליח. בדיעבד צעד זה היה סוג של פריצת דרך עבורי אישית וגם קהילתית – הייתי כמדומני האדם השלישי מאותה השכונה בחדרה שיצא ללמוד משפטים. מעניין להיזכר באותם הזמנים, ולדעת שכבר אז – שנים לפני שאמצא עצמי עובדת בהסתדרות– נמשכתי לנושא זכויות העובדים ורבים מקורסי הבחירה אותם לקחתי במהלך התואר עסקו בדיני עבודה, זכויות ביטוח לאומי, פנסיה וכד' (ואולי גם העובדה שבתי באה לעולם כמה שנים לאחר מכן דווקא ב-1 במאי, הייתה צריכה גם היא לרמז על הבאות…)
תחילת דרכי כעורכת דין הייתה במשרד מסחרי גדול. אך כשהייתי בהיריון עם בני, עובדת על תשקיפים מול רשות לניירות ערך בארבע בבוקר ועם בטן של חודש תשיעי, הבנתי ששגרה כזאת של עבודה פחות מתאימה לי. יצאתי לחופשת לידה והחלטתי שממנה כבר לא אשוב לאותו משרד. בסמוך לתקופה זו, במחצית שנות ה-90, עברה ההסתדרות תהליך התייעלות מורכב, במסגרתו בין היתר הוקמו שורת לשכות משפטיות מצפון ועד דרום. מכרה הפנתה אותי למשרה פנויה בלשכה המשפטית בראשון לציון, אליה עברתי להתגורר זמן לא רב לאחר מכן, ובה אני גם חיה עד היום.
בלשכה היינו שתי עורכות דין ומזכירה, אך עשינו עבודה של גדוד שלם והפכנו לכתובת בכל אזור ראשון לציון והשפלה לוועדי עובדים ולכל עובד שזכויותיו נפגעו. מי שהגיע אלינו ידע שהוא יקבל שירות מעולה, ולמרות שלפעמים התייצבנו שתינו בבתי הדין לעבודה מול סוללות של עורכי דין מעונבים ממשרדים גדולים, לא נרתענו והשגנו הישגים משפטיים לא מבוטלים.
אחרי עשור בלשכה המשפטית במרחב ראשון לציון, קיבלתי פנייה מלשכת היועמ"ש של ההסתדרות. הוא הציע לי לבוא ולייעץ להסתדרות עצמה בנושאי כוח אדם, דיני עבודה וכד'. אמנם עזבתי מקום שהקמתי ולקחתי חלק בבנייתו, אך הייתה זו הזדמנות לקידום וריענון ולקחתי אותה בשתי ידיים. כשבע שנים מאוחר יותר, כשמנכ"ל ההסתדרות זיהה אצלי לא רק את הפוטנציאל המשפטי אלא גם את הניהולי, הוצע לי לקבל את תפקיד מנהלת משאבי האנוש של כל ההסתדרות, תפקיד אותו אני ממלאת מאז 2011.
אחד האתגרים הגדולים שנטלתי על עצמי כשנכנסתי לתפקיד מנהלת נציבות כוח האדם של הארגון, הוא שינוי תודעת השירות של עובדי הנציבות. במוסד גדול כמו ההסתדרות, שבו למעלה מאלף עובדים מכל הסוגים ובכל קשת הדרגים אשר פרוסים ברחבי הארץ, לא ראיתי ברירה אחרת. דאגתי להרחבת צוות הנציבות ולמיקצוע שלו, בד בבד עם השרשת התפיסה של מתן שירות מקצועי, נעים, יעיל ואינפורמטיבי לכל עובד, תוך שיפור חוויית קליטת עובדים חדשים בארגון והטמעת מערכת נוכחות ממוחשבות וחכמה המתאימה לשנות ה-2000.
כמנהלת משאבי האנוש אני נוקטת במדיניות של דלת פתוחה, ומקבלת בברכה כל עובד שירצה להיפגש עמי, להתייעץ ולספר את שעל לבו ומקפידה תמיד לתת תשובה לכל פונה גם כשהתשובה היא שלילית. אני מאמינה בלב שלם כי עובדי ההסתדרות הם הנכס החשוב ביותר שלה, ולכן אני שואפת לשפר עוד ועוד את המשאב האנושי בארגון, להקנות לו עוד מקצועיות, לרענן, לשמר ולשפר את הידע הקיים וגם להבטיח במידת האפשר כי עובדים קיימים בתוך הארגון יקודמו ויאיישו משרות פנויות.
ההסתדרות מאמינה בצמצום פערים, ובהקשר זה מהלך נוסף שאני גאה בו בארגון שלנו ובעומד בראשה, הוא שבעת יציאה להליכי קידום שכר, אנו קודם כל חושבים על המשתכרים פחות ובעלי הדרגות ברמות הנמוכות יותר, וכך, במקביל לעידוד הצטיינות, אנו גם מקיימים הלכה למעשה ערכים של צדק ושוויון.
שני צעדים אחרים שאני גאה בהם הם הנחלת טקס פרידה לפורשים שכבר הפך למסורת מרגשת שעובדים מחכים לה. רבים יוצאים מההסתדרות לגמלאות לעתים אחרי עשרות שנות העסקה, ובטקס מיוחד במינו שנערך פעמיים בשנה, הם זוכים לרגע קטן אך מהותי של תשומת לב, מצטלמים עם ראשי ההסתדרות ומקבלים שי שיוצר על ידי אנשים עם מוגבלות. מסורת שנייה שדאגתי להכניס וזוכה לפידבקים חיוביים היא הפצת ערכת אבלים עם מגוון מצרכים לעובדים שיושבים שבעה, שלא נדע.
נושא שילוב אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה הוא אחד ממטרותיו העיקריות של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, ואין ספק כי זו מטרה קדושה ונעלה שאנו כחברה צריכים לשאוף אליה. יחד עם מנכ"ל ההסתדרות יעקב טריפטו אנו עוסקים ללא הפסקה בשילוב עובדים עם מוגבלויות גם בתוך ההסתדרות, ובהקשר זה אני חייבת לציין לחיוב את ארז שעובד עמנו בנציבות כוח אדם בתפקיד אריכבאי. ארז הוא מסוג העובדים שכל מנהל היה שמח שיהיו לו, עובד מצוין ומסור, נכס של ממש בשביל המחלקה וקשה לי לתאר איך היינו יכולים להסתדר בלעדיו.
בארגון כמו ההסתדרות לרגע לא משעמם. במסגרת עבודתי אני מכהנת גם כמזכירת ועדת שכר נבחרים, חברת ועדת נהלים, אחראית על הדרכות למניעת הטרדות מיניות בארגון וחברה בוועדה של גמולי ההשתלמות לכל הדירוגים ועוד. למרות המשימות הרבות והאתגרים, אני לעולם לא שוכחת מהיכן הגעתי. בתמיכתם של ניסנקורן וטריפטו אני עושה את הדברים באופן המתאים לי ובהתאם לחזון האישי שלי. חשוב לי להיות מחוברת לעובדים, לפגוש אותם, לתת להם אוזן קשבת, לשמוע תלונות, עצות ורעיונות. אני מאמינה בלב שלם כי זוהי הדרך הנכונה, ומבחן התוצאה מדבר בעד עצמו, כאשר כולנו יחד נרתמים למשימה לשפר את החברה הישראלית – ויחד להוביל לשינוי!
שלכן ושלכם,
עו"ד אירית פוריין-ויצמן
