כל לילה

כבר הרבה שנים שבכל לילה, לפני ההירדמות, כתבתי בדמיוני, אלפי מכתבים, תכננתי מה אומר, למי ומתי, בעיקר הזמן שחסר לי ע"מ לקיים את חלומי. בשלב זה הייתי נרדמת מרוב עייפות וכל לילה הכל חוזר חלילה…
מזה כחמישה ימים שאני לא עובדת והריני יושבת ממול המחשב וחושבת בעיקר איפה אכתוב, בשלב זה, מנסה בסלונה, אך איני מתחייבת שזהו המקום הסופי, גם לא רוצה להתחייב שבבלוג שלי יהיה רצף קבוע, אם כי מקווה שכן.
את מכתבי כתבתי לחברי לעבודה, לבוס, לחבריי מהקיבוץ, לאנשי מפלגה, דודים, בני דודים, בנותי, בעלי חנויות, למי לא?
לנהג מטומטם שחתך אותי בדרכי לעבודה, היה מכתב ארוך ומייגע, על איך הוא יכול לצאת ככה לדרך, מי נתן לו רישיון והעיקר : " הלוואי שתמות" !!! כן, הייתי ממשיכה לנהוג וחושבת שבעצם כבר לא יהיה צורך לכתוב לו מכתב, בנהיגתו הוא ממילא עוד מעט יגרום לעצמו למות בתאונה.
אז זהו, לפני חמישה ימים יצאתי לחופש. עכשיו יכולה להתחיל ולהגשים חלומות, אחד מיהן היינה כתיבה על דברים שעוברים עלי, על ידי ולידי.