1. טקס הדלקת המשואות יכול להיות טקס נחמד, אם הוא לא היה הופך להיות תפיחה על השכם של הממשלה והעומדים הראשה. סוג של "זמן לקק". מסקנה: בימינו, כדאי מאד להיות מקורבים, לא מקובלים? ראו הוזהרתם.
2. שני דברים יזכרו מהטקס השנה: את סתימת הפה של מוריס קאהן, שברוב חוצפתו החליט לדבר, לחרוג מהכתוב ולומר את שעל ליבו. לפחות את זה, שרת התרבות, מירי רגב, יכלה לאפשר לו, אחרי כל ההשקעה שלו בבראשית ואחרי שהממשלה דואגת יפה מאד לקחת לא מעט קרדיט בנושא. אבל לא, דאגו לסגור לו את המיקרופון, כי הוא דיבר יותר מדי. מסקנה: כך יעשה למי שמדבר. ראו הוזהרתם.
3. הדבר השני שיזכרו, הוא פרשת השביס. המון תגובות מזלזלות מסתובבות ברשת ובראשן התגובה של השופט בדימוס. מעניין שאת הכל מחברים שוב לשמאלנים מול ימנים. יסלחו לי כל הצדיקים, אבל זה לא קשור. מתי בדיוק שמעתם תגובה על כיפה גדולה מדי? או כיפה מנומרת? או חולצה צמודה מדי? או מכנסיים רחבים מדי? או סתם התאמת צבעים מזעזעת? אצל גבר. אה…לא שמעתם, כי אף אחד לא באמת מתעסק עם לבוש של גברים. כי הנשים, לא מעירות הפומבי לגברים על הלבוש שלהם.
אבל לאישה לא רק מותר, אלא, רצוי להעיר על מה היא לובשת: קצר מדי, ארוך מדי, צנוע מדי, לא צנוע מספיק, לא לגילה, כן חושפני מדי, לא מספיק חושפני, מאופרת, למה לא מאופרת, עקבים? למה היא צריכה?
מסקנה: די! צאו לנו מהחצאית!!!
במדינה בה מי שמצלם מתחת לחצאית ממונה לנהל מו"מ קואליציוני, למה אנחנו מתפלאים ששופט בדימוס מעיר בצורה כל כך קיצונית על לבוש של מגישה בטלוויזיה? על השביס שלה ועל השמלה שלה?
צאו לנו מהחצאית, מהשביס, נלבש מה שנרצה, איך שנרצה, כל אחת לפי הטעם וראות עינייה. ולא, אין לאף אחד זכות להעיר לנו על זה.
בתמונה: שוב רצתי הבוקר, וכן….לובשת בגדי ריצה, חושפים מה שחושפים, ומסתירים מה שמסתירים. ולא, לא מוזמנים להעיר.
ודי כבר….אפשר לחזור לכתוב על ריצה?! כמה פרשות יש פה? ואם אין איזו פרשה חדשה, יורים עליי…. תנו לרוץ בשקט. תנו להנחות בשקט. תנו לחיות בשקט.
