כשאומרים ש"רק האהבה תנצח" זה נשמע כ"כ קלשאתי, אבל כשחושבים על זה לעומק… ובוררים בזמן מתי באמת האהבה נצחה ולא משנה מתי ואיך, יש משהו בשלושת המילים האלו – "רק אהבה תנצח".
נכון, אני מונעת מאהבה. האהבה מעירה אותי בבוקר, היא נר לרגליי במהלך היום ואיתה אני נרדמת בערב ואני לא מתכוונת רק לאהבה בין בני זוג או אהבת אם לילדיה. היא שם (ברוך השם) אבל לא רק.
כשאנשים מונעים מאהבה הם מחפשים תמיד את חצי הכוס המלאה. הם בודקים מה מסתתר מאחורי המילים, הכתובות ואלו שבעל פה, הם מחפשים את השורש והסיבה של כל דבר, מהיכן הוא נובט ולאן הוא מתפתח, מה מניע את המעשה, מה מניע את עושה המעשה ומיהו האדם העומד מולך.
אומרים לי שאני רגשנית מידי, שאני נשמעת ללב שלי יותר מאשר לראש. זה ממש לא כך. אני אולי מונעת מרגשנות אך לב הוא חלק בלתי נפרד מהגוף כמו שהראש הוא חלק בלתי נפרד מהגוף, וכשלב לא פועם – הראש לא עובד. כשהראש לא עובד – הלב מפסיק לפעום ומפסיק להרגיש.
לכל אחד מאתנו יש תקופות בחיים שפתאום אנחנו נעצרים ומתחילים לחשוב, רגע, מה היה כאן? ואיפה אני בכל זה? אם זה אירוע מצער ו/או משמח (בדרך כלל מצער) שקרה לנו או למישהו מקרובינו, אם זה סיפור ממש נוגע ללב שקראנו, לא משנה מה, מה שחשוב הוא שנעצרנו לחשוב. עלינו. על הסביבה שלנו. ומה זה עושה לנו.
אני נעצרתי לחשוב בגיל 25 כשאבדתי את בני בכורי ממחלה. החיים נעצרו! איך ממשיכים מכאן? שוקעים (וזה מאוד קל) או לומדים להתרומם? נאחזים במה? במשפחה? בחברים? בעבודה? ואם נאחזים – איך עושים את זה? מה בעצם מחזק אותנו?
אני בחרתי להיאחז באהבה ואיתה התחלתי לצמוח. איתה גדלתי, התפתחתי, ילדתי, למדתי, עבדתי, נאהבתי ואהבתי.
בחרתי את מה שאני עושה מאהבה ועשיתי דברים רק באהבה. אם זה לא הגיע מהמקום של האהבה – בחרתי לא להיות שם. הבנתי שזה לא מתאים לי. כל שינוי שעשיתי בחיים בא הן ממקום רציונלי (אמרתי לכם שראש ולב הולכים יחד, נכון?) אבל גם ממקום בו שאלתי שאלות כגון "את אוהבת את מה שאת עושה?" את אוהבת את המקום שאת נמצאת בו"? כשהתשובה היתה לאו מושלם – קמתי וחיפשתי מקום אהוב יותר. אהוב יותר לי – ואהוב יותר לסביבה שלי. כי שאתן אהבה – ברור לי שאקבל אותה בחזרה. אחרת – אני לא שם.
גם היום, שעה שאני מתלבטת בחיי המקצועיים ועומדת לפני שינוי גדול – אני מונעת מאותה אהבה. אני מחפשת לעסוק במה שאני אוהבת, אני אוחזת ביד של מי שאוהב אותי ורוצה להמשיך איתי הלאה, אני בוחרת מי יהיה לצידי ממקום אוהב. מבקשת את תמיכה רק ממי שאני יודעת בלב שלם שהוא אוהב. אני יודעת, פשוט יודעת שאלו שמונעים איתי באותה אהבה – הם אלו שימשיכו לתמוך, לסייע, להגיד את המילה הנכונה כשצריך (גם אם היא לא תמיד נעימה לי), יעזרו לי לעצור ולשאול את השאלות הנכונות ולחפש את התשובות, ויעמדו מאחוריי, אם אפול.
האנשים שהינם חלק מחיי היום, האישיים והמקצועיים הם אותם אלו שמונעים כמוני מאהבה. מי שלא, מסתבר שאינו יכול להיות חלק מחיי ואתם יודעים מה? אני לא מתנצלת על זה. אני חיה לצד האהבה (תרתי משמע) באהבה ואמשיך להניע אותה כמו אויר לנשימה.
והטיפ שלי – תנסו את זה בבית. נשבעת שזה עוזר.