כולם קוראים לי מותק, אבל דייי
אני כבר לא יותר ילדה קטנה…
אכן שתי צמות יפות לי יש…
גם עיני תכלת שכל אחד מבקש…
אבל למה להסתכל,
תמיד על גופי ולהתרגש….
ואחרי נעיצת, המבטים תמיד לומר….
מותק אולי…אולי תחזירי לי מבט…
מה את מתנשאת…
או שאת עיוורת גם?
כולם קוראים לי מותק…
אולי זה מותר…
אבל יותר יפה היה להבין…
שהייתי מעדיפה,
שיראו בי את היופי,
אבל הפנימי שיש בי…
בלבד….
נקודה.
הגוף הזה אמנם שלי…
אבל, אני לא אשמה…
שההורמונים של כולם…
עובדים, ללא הפסקה…
אפילו לשניה קטנה…
זה שאני מושכת מבטים,
תבינו… איך שאני ניראת…
זה ממש לא דבר שתכננתי,
ואני ניראת כפי שאני ניראת…
ממש לא בכוונה…
היה לי סבא ואבא יפים גם,
אמא וסבתא יפות גם…
אבל לאיש מהם לא קראו…
מותק… רק בגלל החיצוניות…
כל הזמן…
כולם ידעו שהם מקסימים…
נקודה.
כולם קוראים לי מותק אבל דייי
אני כבר לא… יותר ילדה קטנה…