גרף 2009, 367 עמ'.
תרגום: יעל אכמון
האנק מורגן חוטף מכה בראש ומתעורר במאה ה- 6 בחצר המלך ארתור בקמלוט. איך מתמודד ינקי בן המאה ה-19 מקונטיקט עם המעבר אחורה בזמן? הוא מנסה להביא את הקדמה הטכנולוגית אל המקום בו הוא נמצא, לנצל זאת לטובתו האישית במסווה של קידום חברתי. איך מתמודד ינקי מקונטיקט הדמוקרטית עם השלטון המונרכי הדורסני של המאה ה-6? הוא ינצל את הקידמה שהוא לכאורה מביא איתו כדי למגר אותו.
בספר יש שני מספרים. המספר הראשון מגיע אל טירת וורוויק ופוגש שם בזר. הזר נותן לו לקרוא יומן והופך להיות בעצמו המספר של הסיפור, כך שהסיפור מסופר כל הזמן בגוף ראשון. הזר הוא האנק מורגן שנוסע בזמן אל המאה ה-6 מנסה להתאקלם בה תוך שהוא מנסה בכל כוחו לשנות אותה בהתאם לצרכיו. דבר ראשון הוא מקים משרד לרישום פטנטים: "…משום שידעתי שארץ ללא משרד פטנטים וללא חוקי פטנטים מבוססים היטב – דומה לסרטן: היא אינה יכולה לצעוד לשום כיוון מלבד לצדדים או לאחור…" עמ' 64
הספר הוא ספר מדע בדיוני. בהתחשב בעובדה שהספר עצמו נכתב במאה ה – 19, מארק טווין חוזה בו את העתיד אחד לאחד ואפילו די במדויק עד למאה ה- 20. אני לא אפרט כאן כדי לא לספיילר את הספר, אבל באחרית דבר, נועה מנהיים מסקרת את הביוגרפיה של הסופר ומזכירה שם פרטים שאם לא זיהיתם את ההקשר שלהם בעצמכם במהלך הקריאה, תדהמו לגלות עד כמה מדוייק הוא היה כבר בזמנו.
בספר יש רמות שונות של כתיבה. הוא מתחיל בציניות והומור . החלק הראשון גם מאד אופטימי. הכל מאד בראשיתי עבור המספר, נראה לו כקרקע פוריה לבנות לעצמו שם ומעמד למאות העתידות להגיע מבחינת אלו שלתוכם הוא נפל ובקרבם הוא חי. הוא שהגיע מארץ שהיא ערש הדמוקרטיה בעולם, לא מצליח להבין את הפרדוקס שבו אנשים נחשבים לבני חורין, אבל למעשה הם עבדים במעמדם ובנשמתם ולו רק בגלל שהם לא מכירים משהו אחר: "… כאילו יש להם סיבה לאהוב את המלך ואת הכנסיה ואת בני האצולה ולכבדם יותר משיש לעבד סיבה לאהוב ולכבד את השוט, או לכלב לאהוב ולכבד את הזר הבועט בו! בחיי, הרי כל סוג של מלוכה מתוקנת ככל שתהיה, כל סוג של אריסטוקרטיה, מאופקת ככל שתהיה, מהווה עלבון של ממש לרוח האנושית: אך אדם שנולד וגדל במסגרת כזאת לא מסוגל לגלות זאת בעצמו, ולא מאמין כשמישהו מסביר לו את העניין…" עמ' 59 והוא לועג להם: "… ע"פ הנוסח הלעגני של החוק הם נקראו "בני חורין" . שבע עשיריות מהאוכלוסיה החופשית בארץ השתייכו למעמד זה:……… רק מעטים מלבדם היו מועילים באמת, או כאלה שכדאי לטרוח ולהציל, או ראויים לכבוד, אם הייתם מחסרים את מספרם מהאומה, הרי שהייתם מחסרים את האומה עצמה ומותירים שאריות ומשקעים בדמות המלך, בני האצולה והמעמדות הגבוהים, אנשים עצלים ולא יצרניים המתמחים בעיקר באומנות הבזבוז וההרס….." עמ' 93 וכן הלאה.
הוא בז לאמונות הטפלות ולכישוף ונעזר בידע המדעי שלו בנסיון למגר אותן. הוא מאמין שהסבר הגיוני יגבור על משהו שאנשים נולדו אליו. עם זאת, הוא מודע לכך שאל לו לגלות את סודותיו כי אז המסתורין יעלם והוא יהפוך להיות כאחד האדם. הוא מוקיע את העבדות בדרך מאד מיוחדת, כנראה הדרך היחידה נכון לאותה תקופה. בעיניו דרך החיים של קונטיקט הדמוקרטית והמתקדמת היא דרך נערצת שחייבים לשאוף להגיע אליה בכל מקום ובכל זמן.
בהמשך הספר נעלם ההומור, נשארת ציניות מושחזת והתמודדות שהופכת לשגרה ולבסוף גם זה נעלם וצריך למצוא פתרון הולם, כי הלא צריך להחזיר את המצב לקדמותו כדי שהזמן ימשיך להתקיים בקצב שלו. הוא בוחר בפתרון שבחלקו מתאים לרוח הסיפור ובחלקו, לצערנו, מתרחש במציאות כ- 200 שנה אחרי צאת הספר.
התחלתי לסמן ציטוטים בספר ומהר מאד עזבתי את זה. הייתי יכולה לצטט כאן יותר ממחצית הספר ואז מה ישאר לכם לקרוא?
בספר יש הקדמה, מילות הסבר ולבסוף אחרית דבר מאת נועה מנהיים, אני מציעה לקרוא את הכל לפי הסדר וכמו שנאמר בהקדמה לספר, בספר זה לא נמצא הפתרון לבעית המלוכה כמו גם לשאלה אם המלוכה היא זכות אלוהית.
אני כל הזמן נזכרת בדברים שרציתי לכתוב עליהם וצר המקום מלהכיל, כמו שחברה שלי אמרה לי היום: שאי אפשר לכתוב את כל הספר בהמלצה. דברים כמו האיורים הנהדרים שלמרות היותם כאלה נהדרים, קצת הפריעו לי כשהם היו משובצים באמצע העמוד וחצו את השורות, אבל זה שולי, כי יש רק מעטים כאלה.
כמו איך לא השתנה הרבה מאז שהספר נכתב או אפילו מאז התקופה שבה מתרחש הסיפור, מערכת הצדק והמשפט עובדת בדיוק אותו הדבר. כל אחד פושע אלא אם הצליח להוכיח את חפותו וזאת אם בכלל מאפשרים לו להוכיח אותה.
כמו תרגום שלמרות שאני לא קוראת אנגלית, הצליח להשאיר לי רושם של תרגום איכותי ונהדר ומתאים לרוח הספר ולרוח התקופה.
כמו עריכה והגהה איכותיים לעילא ולעילא לטעמי.
מומלץ בחום רב.
