אני חונכת את פינת העבודה החדשה שלי.
אני לבד בחדר. אחזור שנית, ל ב ד, אמנם מעבר לדלת נשמעים קולות עמומים של ילד הלוקה בתסמונת אמצע אוגוסט חמורה, אותה תסמונת חשוכת מרפא, לא במערבית ולא במזרחית.לא בכימיה ולא בצמחי מרפא ניתן להקל עליה. למבוגרים אגב ממולץ בחום בעיצומו של אוגוסט לצרוך כל מה שרק ניתן להשיג, טבעי מאה אחוז סינתטי, עם או בלי מרשם. זה נחשב הומני.
הבית שלי מסודר, כמעט. אבל כל מה שאגיד אצהיר או אשבע בחיי ילדי האהובים יהיה מוטל בספק עקב הסעיף הקודם על כל חלקיו.
לאחר פרסום הפוסט של השבוע שעבר קיבלתי שלל תגובות. אוהבות ומרגשות. נרשמו כמה התעלפויות, כמה התרגזויות. ומכתב רשמי אחד.
לאבא שלי בגולת אמריקה בואך ניו-יורק יש מנהג, פולני-אמריקאי, ליידע באופן רשמי את מקורביו על דברים כאלה ואחרים. וכך מצאתי במייל שלי מכתב למשפחה וידידים אשר מבשר בלשון יבשה על הפרידה שלנו על מיקומנו החדש ועוד. היה מוזר עד מביך לקרוא על הזוג הזה שאבא שלי כתב עליו. אבל נו, זה לא הרגע הראשון שהרגשתי ככה, ובוודאות לא האחרון.
היומיום החדש שלנו מתנהל יופי. הילדים שלי בשוק מכמות תשומת הלב שהם מקבלים. הדירה, גבולותיה ידועים, שלא כמו בכפר על החצר הענקית והבית הגדול. וכך יוצא שאנחנו יחד לגמרי.
נו טוב, לגמרי זה לא מדויק כי החיילת בעלת עיני הטורקיז סופסוף מאוהבת (כבר שקלתי לקפוץ להשתטח על איזה קבר צדיק ) אחרי שהצהירה בפסקנות שאיכס כל המאוהבים האלה, ודביק. ובכלל היא כנראה כבר לא תתאהב. אחרי שלירלרה על המראה שלה, אופייה,הייחוס ועוד דברים שמקטינים משמעותית את סיכויי השידוכין שלה. אחרי שכבר חששנו שתצטרף למנזר. הנה הוא בא. אמנם רוב הקשר מנוהל בכתב ובשעות בלתי שגרתיות משום שהבחור מוצפן לו אי שם במקום כלשהו. וכשהוא מגיח באישון ליל יוצאת הנערה, שלרוב מכריזה על סוף יום בערך בתשע, בעיקר משום שזה הרגע שהיה מתבקש שתמלא את משימתה: קיפול כביסה. יוצאת רעננה כאילו לא ארבע בבוקר כלל וכלל.
כשהיא מתקשרת עם מי מאחיה מדובר בשאגות רמות וביקורתיות. ואני? אני כעת חיה מתפקדת כאמא המבאסת בתבל כולה. מאכזבת מביכה ובכלל הכל, ה כ ל קורה קרה ועוד יקרה באשמתי! זה לא נאמר לי מפורשות אבל אני מניחה ש"צוק איתן" משבר הנפט, המים החשמל והאורז העולמיים קשורים בדרך כזו או אחרת להיותי איומה שכזאת..
מאוהבת הבכורה. נו שויין.
המטאליסט מתאמן בתקשורת עם העולם. הוא מכהן כשכיר בעל כורחו כמה שבועות, מנוצל כבן גאה למעמד הפועלים. מזיע כבן גאה להוריו ומתפרנס מינימום, שוב, נצר ישיר..
מתלונן ומנענע בראשו כאחוז דיבוק. מתגרד כמוכה פרעושים, מתלונן על כך ונשכב במיטה הסתורה עם ה"מדים" ג'ינס ארוך וחולצת טי שחורה של איזו להקה שוחרת שלום עם שם חובב אדם כמו "בהמות" או משו כזה.
מזיע. נואם ממושכות על ניצול בני נוער. מטלטל ראשו. שואג על האחים שלו (מוטיב חוזר) או מתגרה באחים שלו ואז שואג עליהם. מזיז אוזניה מאוזן אחת ונוהם: מה יש לאכול? או מתלונן: אין מה לאכול!
מדי כמה שעות בא מולי ומטיל עצמו על כתפי לחיבוק. לא התקלח מאתמול, אוהבת אותו, בחיי. אבל הריח.. אוח טללי נעורים עבריים.
מספר שלוש הולך ומפתח קווי אישיות של אדם נושק לגיל שמונים. כך היה תמיד, אבל המנהג המדאיג של קריאת המקומון בקול רם בכל בוקר תוך דיווח בפרטי פרטים על תקנות פינוי האשפה והתאגדות דיירים ברחוב זה או אחר בהחלט מדליק נורה!
התרגלנו שהוא מתערב בכל שיחה. סופר תחמושת לחמאס, יועץ ראשי לרוה"מ שר הביטחון והרמטכ"ל. יועץ ראשי לי לאבא שלו ובכלל ממש בקרוב עומד בראש "מכון אדלר" המחודש. אשר יקרא כעת "מכון אייזנר" שם יספק העלם הצעיר עיצות הירהורים וחרדות חדשות לכל דורש ודורשת. ינחה הורים נבוכים יצקצק בלשונו למשמע העוונות שלהם וילטף את ראשם בחמלה.
הילד שר שירי ארץ ישראל היפה הטובה והכה תקועה עמוק אי שם מזמן כשעוד חשבנו שיהיה סבבוש.
זה כאשר הוא לא מתחרפן, מתפתל כתולעת שמנמנה ומשפשף את עיניו….
והקטנה. הקטנה. מאיפה להתחיל? מחוברת למוצץ, אלי לחולצה, לאבא שלה. שולטת באחיה ביד רמה ובדרכי טרור מתוחכמות. מתוקה כצפיחית ומעצבנת כיתוש טורדני. כן כן שניהם גם יחד. דורשת מני מאכלים משונים ענבים ובולגרית לדוגמא, בכלל נוהגת לאכול כל שעתיים, בדיוק. או פחות, עדיף פחות. מקטרת שמשעמם לה, שחבל שאין גן או קייטנה או משהו לעשות. ואז רוצה עוד משהו קטן לכרסם. ושאשב על הספה והיא עליי. עכשיו מיד.
אמרתי שיופי לנו, לא?
ואני? משתגעת תודה. מתחרפנת. חם לי נורא. ואני שונאת לעבור דירה. שונאת. ולא הגדולים שלי לא עזרו לי. וכן אני יודעת שגם בזה אני אשמה, יופי?
פורקת מבשלת שוטפת מכבסת, בועטת ערימה של דבר מה אל עבר פינה שתיכף אגיע אליה. מבשלת עוד משו קטן ומכבסת ואז מדיחה קצת כלים. וחם לי. וכן, נפרדנו הקירח ואני. יודעת, אשמה. בטח מבינה. חם לי הנה אני מבשלת איזה משו קטן. כן כן כיבסתי את החולצה האדומה בטח.
לא, לא מתרגזת, מה פתאום. מבינה בטח עוברת על כ-ו-ל-כ-ם תקופה קשה. מכילה. הנה אני מכילה לה לה.
יש לי עז על הכתף וכובע עמוס פירות משל הייתי כרמן מירנדה או שאני הוזה?
תראו איזה יופי לנו. בחופש הגדול!