ואפילו אי אפשר לומר שכבר מצאתי את המפתחות. אבל אני די מחפשת. זוגי יצא לשלושה ימי מילואים. אני יודעת שהפעם זה אימון ומתוכנן להם לילה לבן ואין לי שום כוונות לקטר, ברור שלא, אבל חשבתי ששלושה ימים בלי להצטרך לחשוב על להכין ארוחת ערב או לקלח מישהו יכול להיות נחמד. שלושה ימים שמישהו אחר אחראי. אפילו קינאתי בו קצת כשהוא נאץ לנסוע באוטובוס במקום באוטו. הגישה שלי היא: מה יותר כיף ממישהו אחר שנוהג ולוקח אותי לאן שאני צריכה, וכל זה רק תמורת כסף? לי זה נשמע בילוי מהנה. זוגי השתגע מזה שלא היה לו הגה ביד. נו אז ברור שהא אף פעם לא מצליח לנוח אם זאת הגישה שלו! עכשיו לעדכון השבועי/ יומי / עוד לא החלטתי על הקריירה שלי. אז לקוראת הדימיונית שאיכשהו פיספסה את הפוסט הראשון, אני מעדכנת ששומדבר לא השתנה מאז ואת יכולה בנחת לגלול לפוסט הקודם ולראות איך גם שם עוד לא היתה לי קריירה. שלחתי קורות חיים לשתי מקומות שהיו נראים לי איכשהו רלוונטיים, כלומר עבודות אמיתיות עם משמעות ועומק שנוגעות במידה מסוימת בתחומי העניין שלי (נזכרתי שאני דווקא מאוד מאוד נהניתי אי אז בתנועת הנוער),ושיש סיכוי כלשהו שיקבלו אותי כי לא נדרש ניסיון. אפילו כבר קיבלתי תשבה, בנוסח: "קיבלנו, תודה". או ליתר דיוק: "קיבלנו ותייקנו עמוק במגירת הקו"חים, תודה". אבל אם לחפש היטב מה כן היתה ההתקדמות אז אני אהיה חיובית ואומר שלפחות גיליתי שיש מקומות עבודה שיש בהם משמעות ונגיעה לתחומי העניין והיכולת שלי, שלא דורשים יותר מדי ניסיון. ואם כן אני אמשיך לחפש. שאל אותי היום מנהל העבודה הנוכחי שלי (כי בכל זאת, בחורה צריכה להביא הביתה איזה 1000 ש"ח בחודש, מה חשבת? שאני לא עובדת בכלל?) אם אני אוכל להמשיך שנה הבאה ושאנחנו צריכים לדבר, ובלי לחשוב אמרתי שצריך לדבר ואולי יש מצב. זאת היתה שטות, כי שנה הבאה הרי אני כבר אהיה רחוק רחוק משם, לפחות מבחינה כלכלית (כי אני גרה ממש ליד העבודה) ובטח ובטח מבחינת הקריירה. אז זאת נקודה שכדאי לציין ולחזק- להפנים שמשנה הבאה אני הולכת לעבודה בעבודה של גדולים. ולהצליח כמו גדולה (: ביאסתי? אז אל ייאוש. עכשיו אני אסיים את הבלוג להיום, אשוטט מלא זמן באינטרנט ובפינטרסט, אחשוב על כל הדברים המפנקים שאני הייתי רוצה לעשות מחר אבל כנראה אתעצל לעשות, ואז במלוא התנופה אמשיך לחשוב על רעיונות מלהיבים לעתיד שלי. העיקר שכתבתי, וזו היתה מטרה מספר 1 : "לכתוב מלא". בלוג מספר 2- אובר.
יומן מסע פרק 2: מפתיע, עוד לא הגעתי ליעד
