יום המעשים הטובים וחיוך שלא נגמר

"שתהיי בריאה", "אלוהים יברך אותך", "שתזכי למצוות"… אלו מקצת מהברכות בהן בורכתי הבוקר אחרי שיחד עם עוד חברים טובים ביישוב תל מונד בו אני מתגוררת הכנו ארוחת בוקר מושקעת  לקשישי היישוב עת בילו את זמנם בבית הקשיש.

ההרגשה שלוותה את הבוקר הייתה אדירה. לעשות טוב למישהו ולראות את החיוך על הפנים זה דבר שקשה לתארו, זו ממש התעלות. פתאום שוכחים מצרות היום יום, אין זמן למחשבות מטרידות מיותרות, המטרה ממוקדת, היעד מוגדר – איך לגרום לאנשים קשישים להרגיש שחושבים עליהם, טורחים למענם ומבקשים לראות אותם מאושרים.

שנים שאני עוסקת בעבודת התנדבות. אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם שהתנדבתי באיזה פרויקט, ארגון, פורום או סתם לחברים, הייתי עשירה. עשירה בכסף. אבל עצם העשייה  ההתנדבותית היא השכר שלי. לדעת שעזרתי למישהו, נתתי עצה, סייעתי פיזית או נפשית, גרמתי למאן דהוא לחייך – אין שווה לו כלכלית. קשה להסביר את זה אבל כשפונים אלי שאעזור, שאתרום, שאתן גם מזמני, אני לא מסוגלת להגיד לא. אמרו לי שפעם זה גם ישתלם לי כלכלית… אז זהו, ששנים אני "בתחום" ובינתיים מה שמשתלם לי כלכלית זה שאני נותנת מכספי. גם כשאין – חייבת לתת.

יום המעשים הטובים הוא פעם בשנה וחבל שכך. יש כל כך הרבה אנשים שזקוקים לנו, ליד שלנו, לכתף שלנו, ללב ולנשמה שלנו ואם רק ניתן מעט, ממש מעט מזמננו, אוטומטית החיוך תופס מקומו על הפנים ונרגיש סיפוק אדיר. אדיר.

היום תרמתי מזמני יחד עם חברים טובים להרמת ארוחת בוקר שלא הייתה מביישת את מיטב המסעדות בארץ. החל משעה 06:30 בבוקר החלו לזרום לביתי חבריי הטובים מהיישוב, כל אחד עם צלחת מלאה כל טוב, קופסת בורקסים, עוגות, אוזני המן, פירות מה לא… ומה היה משותף לכולם? החיוך!! חיוך ענק של סיפוק. חיוך בשעה 06:30 בבוקר זה לא סתם חיוך. זה חיוך שממשיך להיות מרוח על הפנים כל היום.
תגידו בעצמכם? זה לא שכר? חבל שמנהל הבנק שלי לא היה אצלי הבוקר בבית…

לכו תתנדבו. לכו תעשו למישהו מעשה טוב. אחד. קטן. זה משתלם. הפעם, מניסיון אישי שלי.