..
יאללה מכות
22 סיפורים קצרים
מקור, בעריכת יובל אביבי ועמיחי שלו
הוצאת אחוזת בית
280 ע'
..
ספר סיפורים קצרים הוא משהו שנחמד להחזיק בבית. כלומר, אם יש שם כמה סיפורים שאהבתם.
כמו הספר "יאללה מכות".
בספר 22 סיפורים קצרים מדממים מבחוץ ומבפנים, פיזית ונפשית. התפרצויות זעם, נקמה, קנאה וכל מה שמביא לאלימות פיזית, מילולית ונפשית.
והעטיפה הולמת ביותר לספר שכזה.
עטיפה צהובה דרמטית המזכירה כותרות עיתון, צהובון?.. כאילו מודיע שכאן תקראו על חוויות יומיומיות מוכרות וגם על אלימות והתנהגויות עליהן מדווחים בתקשורת.
ואכן, כאלה הם הסיפורים.
כל אחד מהם כמעט יכול להוות מין חדשה תקשורתית.
לקרוא ולהבין כמה קל ליפול להתנהגות אלימה ולא רצוייה.
בספר 22 סיפורים קצרים פחות או יותר של 22 סופרים מוכרים פחות או יותר.
חלקם אהבתי, אחרים קצת פחות.
אבל ככה זה כמעט בכל אסופת סיפורים קצרים.
לאחדים מן הסיפורים בודאי אחזור שוב.
סיפורים שאהבתי במיוחד:
סיפורה של לאה איני/ "מלינגר": סיפורו של קשיש טופל בעובד זר המגיע להעביר זמן בחדר מיון ודרך עיניו המרותקות לנעשה שם אנו נסחפים למראות ומרותקים עימו. סגנונה של לאה איני יפה ומשלב מילים בערבית או בעברית קלולקלת בה משתמש הגיבור: "חראם אמר לה הקשיש, את צעירה. תשמרי עַלֵיכִּי"..
סיפורו של דרור משעני/ "אני לא הייתי שם": זיכרונות מכנס אקדמי בלונדון.
הסיפור כתוב היטב, מעניין ומצחיק ולגמרי לא צפוי.
הסיפור של בלה שייר / "מאה שנות בדידות של אנה קרנינה" נגע בי מאוד. סיפורה של רופאה רווקה ובודדה ואחות אחת שדי יורדת לחייה..
סיפורו של של איאד ברגותי/ בין שתי שכונות" – סיפור יפה וחזק על זהות עצמית ועימות בין מוסלמי לנוצרי.
גם סיפורו של בני ציפר מצא חן בעיני. הוא קצר תמציתי ומעניין, מדוייק למרות הנגיעה הפוליטית..
בסיפורים קצרים יש קסם מיוחד. התימצות. הרעיון המרכזי ללא התפרסות רוחבית או עלילתית. התמקדות בנושא וצריך שיהיה פאנץ' מסויים, בסגנון הכתיבה או בסיפור עצמו.
ובניגוד לספר קריאה שבו סיפור אחד, זה נחמד שיש בבית מין אסופה שכזאת.
קוראים סיפור אחד עוברים לאחר, מדלגים, חוזרים ביום אחר.
מן ספר לרגעים קצרים.
ויש לנו כאלה לא מעט.
לאוהבי הסיפור הקצר, לאוהבי הסיפורים, לאוהבי מוסר השכל בסיפור..
ומי שחושש מאלימות – כאן יגלה באיזו קלות נופלים בה..
.
..
