אני מאוד אוהבת קולנוע. זאת דרך לברוח לעולם לא מציאותי שבו אני מסוגלת להזדהות עם הדמויות והמצבים הזדהות מלאה, לבכות לשמוח ואפילו להרגיש כאילו הדברים קוראים ממש לי או לפחות לחיות באשליה כי הדברים הטובים יקרו לי בעתיד
אני לא זוכרת את שם הסרט שאני מדברת עליו, אבל הוא היה אחד מאלה שבסיומן אני מרגישה שגם אני רוצה.
אין רקע מתאים יותר לסיפור אהבה מנופיה הקסומים של טוסקנה.
גבעות רכות של מטעי גפנים טובלים בכל גווני הירוק, מפיצים ריח משקר של יין מתוק, קרני שמש החודרות מבעד לערפילי בוקר מאירות באור צהוב כתום את האחוזות היפהפיות הפזורות בשטח, ומנגינת השפה המתנגנת המרחפת בחלל, מחברת את הכול ליצירת מופת החודרת ללב וצובעת את העולם באהבה.
זה הרקע עליו פרחה אהבתם של קלייר ולורנצו.
הוא, בן עשרים, בנו של בעל מטעים, והיא בת שבע עשרה תיירת אמריקאית.
הם נפגשו בחזית ביתה של יוליה בוורונה, מקום המסמל אהבה חזקה מכל, שבלעדיה אין חיים, אהבה הבלתי אפשרית של אותה תקופה.
אולי היה זה רמז כי גם אהבתם בלתי אפשרית.
המפגש בניהם היה אקראי קצר וחסר תקווה אך השאיר את שניהם עם געגוע ושאלות של "מה היה אילו".
לאחר חמישים שנה, עם מות בעלה, שאלת ה"מה היה אילו" צפה ועלתה במוחה של קלייר ולא נתנה לה מנוח. היא הרגישה צורך בלתי נשלט לצאת ולחפש את לורנצו, לברר מה עלה בגורלו.
קלייר בת השישים ושבע, נחושה בדעתה, ארזה מזוודה ויצאה לדרך עם נכדתה שהייתה נלהבת מסיפור האהבה ובקשה להצטרף להרפתקה.
וההרפתקה כשמה כן היא. השם לורנצו ברטונילי שם נפוץ הוא באיטליה וחוץ מהשם והיותו בן של בעל כרמים, לא ידעו עליו דבר. האם הוא חי ? האם הוא ממשיך את המסורת המשפחתית ומגדל כרמים ? האם יזכור אותה ? האם ירצה בכלל לראותה ?
שתי הנשים שפער שני דורות מפריד בניהם, וצמא לאהבה מחברת אותן, יצאו לדרך. האביב הטוסקני, המכונית עם הגג הפתוח והתקווה להרפתקה, העלו חיוך על שפתי שתיהן.
במפה שברשותן סומנו כל הכרמים שבאזור. במשך שלושה שבועות עברו מכרם לכרם מאחוזה לאחוזה וייאושן הלך וגבר. הסיכויים הלכו ואזלו.
בצער החליטו להשלים עם הכישלון. בבוקר האחרון יצאו לדרך לכרם האחרון ברשימה נסעו כדי לרכוש כמה בקבוקי יין, מתנות לבני המשפחה שנשארו מאחור.
פנו מהכביש הראשי לדרך עפר שהובילה לאחוזה. פועלים רבים עבדו בכרם, ידיהם מושטות לקטיף ושירתם נישאה באוויר.
קלייר ביקשה מנכדתה לעצור. היא רצתה לצלם, לשמר בליבה את המראות את הריחות ואת הצלילים, שהקסימו אותה בדיוק כמו לפני חמישים שנה.
היא כוונה את המצלמה ונשימתה נעתקה. מולה נראה לורנצו הצעיר כפי שזכרה אותו, גבוה שחרחר יפה תואר. לרגע חשבה כי חולמת היא, הזיזה את המצלמה מעיניה, הסתכלה שוב……. לא היא לא טועה. זה המראה של לורנצו.
נכדתה שהתעשתה ראשונה רצה ושאלה את הבחור לשמו, ואכן היה זה לורנצו ברטוליני הבן, היה שם גם לורנצו ברטוליני האב, ואז הבינה קלייר כי היא מחפשת את לורנצו ברטוליני הסבא.
לא עברו עשר דקות והסבא הגיע רכוב על סוסו, התקרב לחבורה שהצטופפה סביב שתי הנשים. עוד לפני ששאל מה קרה ירד מסוסו ניגש, הסתכל, פרש את זרועותיו החזקות ולחש את שמה – קלייר.
מכאן והלאה כמו בסיפור אהבה כמו באגדות הכול פתוח………………….
הסרט נגמר, כל כך צפוי ומתקתק וזה בדיוק מה שעושה אותו מושלם בעיני. אני המשכתי לחשוב עליו לביים את המשכו, להתרגש מהאהבה המתחדשת של הזוג שמטבע הדברים דמיינתי את עצמי במקומם.
בהנאה רבה שמתי בצד את קשיי היום יום, נעם לי להתעטף ברכות הסיפור להתבשם בריחות היין והכרמים ולהשתכר מהאהבה המתחדשת. לכול אוהבי הרומנטיקה והשמלץ…..מומלץ מאוד.
תסכימו איתי שזה נפלא ?
