אני יודעת שמוזר לקבל ממני מתכון לחריימה.
בכל זאת, ארץ המוצא של משפחתי לא בדיוק שייך לז׳אנר (-:
אבל אני, אוהבת לצאת מהקופסא. לא טוב להיות מקובעים.
את הרעיון קיבלתי מהספר שלי, יוסי, תוך כדי תספורת + גוונים.
התאמתי אותו (את המתכון…) להעדפות של האיש שלי והרי הוא לפניכם:
המצרכים:
– 2 קופסאות טונה (אני קניתי בשמן קנולה, סתם כי זה מה שיצא)
לשמור בצד שמן מאחת הקופסאות
– בצל
– 3-4 עגבניות (תלוי בגודל שלהן)
– 5 פלפלונים מתוקים (אפשר גם רגילים)
– 1 פלפל אדום חריף גדול – חתוך לחצי
– 1/2 פלפל ירוק חריף (או אח קטן שלם)
– 3 פלפלי שאטה מיובש
– 6-7 שיני שום
– 2 כפיות פפריקה מתוקה
– 1/2 כפית פלפל צ'ילי גרוס
– כפית מלח
– 1/2 כפית סוכר
– 1/2 כפית כמון
מצרכים נוספים (למקרה שמגישים בלחמניה):
– מלפפון חמוץ
– ביצה קשה
– לחמניה (כמובן שאפשר להכין אותה לבד. אני הגשתי בלחמניה קנויה – כזאת של נקניקיה).
– טחינה (הכנתי מגולמית מתובלת)
– כוס עם שתיה (לכבות את הבערה)
במקרה שלנו: חיקוי של המשקה שנותן לך כנפיים + וודקה.
מכינים:
– קוצצים את הבצל.
– מגררים שתי עגבניות
– חותכים לקוביות ללא קליפה שתיים נוספות
– מגררים שתי שיני שום
– חותכים לטבעות חצי מהפלפל האדום החריף
– מבשלים ביצה קשה
-מפעילים תנור על מצב גריל
כשהכל מוכן, מתחילים.
כן, אני מכינה הכל מראש. כולל התבלינים והמכסה למחבת.
כן, ההכנה דורשת המון כלים.
יש מדיח,
דגם מקורי ומצוין.
שנת 77.
הוא גם עושה קפה, מסאז׳ ואני אוהבת אותו מאוד…
לענייננו:
– מטגנים את הבצל בשמן של קופסת הטונה ( לא חייבים, אפשר שמן רגיל)
– בחצי השני של המחבת מטגנים את טבעות הפלפל האדום החריף
– במקביל, צולים קלות בגריל את הפלפלים והפלפלונים עם מעט שמן עליהם.
אני לא שרפתי אותם ממש אלא רק ריככתי. החלטתי גם לא לקלף אותם.
אחרי צליה קצרה, הוצאתי וחתכתי לפרוסות גסות.
– כשהבצל מצהיב והפלפל האדום מתרכך,
מוסיפים את השום המגורר ומערבבים, חצי דקה, שהשום לא ישרף.
– מוסיפים את העגבניות החתוכות ומבשלים 3-5 דקות.
– מוסיפים את העגבניות המגורדות, שיני השום השלמות, פלפלי השאטה השלמים והתבלינים.
– מוסיפים את הפלפלים הצלויים.
– מוסיפים כוס מים רותחים ( תתחילו עם חצי כוס ותוסיפו בהתאם להעדפתכם).
– מערבבים וממתינים לרתיחה (המים רותחים אז זה עניין של דקה שתיים).
– מכסים, מנמיכים את האש לאש קטנה.
– מבשלים כ 15 דקות.
אני ערבבתי באמצע פעם אחת.
בשלב הזה טעמתי מהרוטב. בערו לי השפתיים!
הלכתי לסלון לשאול את הבעל אם רוצה כריך קטן.
אמר ״כן, יואו איזה ריח״.
התנשקנו קצת.
אמר ״השפתיים שלך חריפות״.
אז ידעתי שהחריימה בכיוון הנכון (;
חזרתי למטבח.
אחרי שעברו 15 הדקות של הבישול, הוספתי את הטונה,
ערבבתי, כיסיתי והמשכתי לבשל על אש קטנה עוד כ- 5-10 דקות.
מכיוון שמדובר בטונה ולא בדג שצריך לבשל – מידת הבישול אחרי הוספת הטונה
תלויה בסבלנות של הרעבים.
בינתיים:
– חיממתי בתנור את הלחמניה (שתי דקות, לא על מצב גריל)
– פרסתי את הביצה הקשה שהתבשלה.
– פרסתי מלפפון חמוץ.
החלטתי להגיש את החריימה בתוך לחמניה בסגנון רחוב / פריקסה.
היי, אם לאייל שני מותר להגיש גלידה בפיתה, גם לי מותר לעשות מה שבא לי.
להגשה:
לחמניה, טחינה, שתי כפות חריימה שימלא את הלחמניה וינזול קלות,
ביצה קשה, מלפפון חמוץ, טחינה מעל.
כוס שתיה ליד
ומלח. לא כי חסר. כי הוא ממליח הכל, תמיד, קודם כל.
גם כשלא חסר מלח.
למה? ככה. זכותו.
בתיאבון.
חוות דעתו של הסועד:
טעים. חריף. אבל חריף טעים. טעים. חריף.
אני פחדתי לטעום…
בסוף נשברתי, הריח הכריע.
שמתי כף אחת והרבה טחינה. טעים. חריף.
שבת שלום
מעדיפים שקשוקה? "שקשוקה של החיים" כאן
רוצים לקרוא עוד מתכונים, סיפורים ותהיות שלי?
את כולם תוכלו למצוא כאן:
בואו לעקוב אחרי סלונה אוכל בפייסבוק