הדלפה לגולשות סלונה ממסדרונות מפלגת כולנו: משה כחלון מתחייב שברשימה שלו יהיו יותר מ 40% נשים כשהשאיפה היא ל 50%. אם את רואה בעצמך מועמדת ראוייה עם הישגים מרשימים ועשייה ציבורית מרשימה, אולי עוד תקבלי ממשה כחלון פנייה אישית. עד כה שוחררו לתקשורת שני שמות של גברים אבל יגיעו גם הנשים של כולנו. יש למה לצפות.
אני בין הנשים שעובדות למען בחירתו של משה כחלון. יש לי שני כובעים במטה: הממונה על הקשר עם מלכ"רים ועמותות חברתיות במגזר השלישי ורעיונאית באגף הדוברות במטה. הכובע השני קצת חריג. לא ממש ידעו באיזו קופסא להכניס אותי. רעיונאית עובד יפה. הכותרת שלי במטה היתה עד היום "גברת אנרגיות", זה למרות אני מבוגרת מרוב הפעילים בכמה שנים טובות. אנרג'ייזר. רעיונאית תקשורת – שיהיה.
באגף התקשורת במטה כולנו יש רוב נשי מוחץ. כולן מוכשרות, כולן חכמות וכולן יודעות את התורה. משה כחלון מאמין בנשים. הוא פוליטיקאי שני שאני עובדת עבורו שהבין את סוד העוצמה הנשית בעבודה. זה לוקח זמן עד שנופל להם האסימון, אבל לכשהוא נופל – זה בגדול. הפוליטיקאי הראשון עבורו עבדתי לפני שנים רבות, היה שמעון פרס. הייתי עוזרת לדובר אורי סביר. תקרת הזכוכית היתה עבה, בלתי חדירה ולא שקופה. פרס האמין באותם ימים רחוקים בגברים בלבד. הוא הקיף עצמו במי שכונה אז ה"בלייזרים ". היו שם יוסי ביילין מזכיר הממשלה, אורי סביר דובר ויועץ תקשורת, אמנון נוייבך היועץ הכלכלי (אבא של קרן נוייבך) נמרוד נוביק היועץ המדיני וישראל פלג ראש לשכת העיתונות הממשלתית (נשוי לענת פלג אקס כתבת משפט בקול ישראל, היום מנהלת מכון לתקשורת ומשפט)
- יוסי ביילין, בלייזראי של פרס
אחד הבלזראים לחש על באזניי בזמנו, שהסיכוי שלי להתקדם במשרד ראש הממשלה כאישה אפסי. הוא צדק. האישה היחידה עם ג'וב כלשהו אצל פרס באותם ימים שלא היתה מנהלת משרד, מזכירה או מחלקת תה, היתה עו"ד ניצה שפירא-ליבאי וגם זה רק כיועצת למעמד האישה. לא היה לי מה לחפש שם. הייתי צעירה חסרת מנוח, סטודנטית לפסיכולוגיה ולא גבר. מצאתי את מקומי בתקשורת שם נשים כבר פרחו ושגשגו ונהניתי מקריירה מרתקת במשך שלושים שנה . בערוב ימיו, הבין פרס, שנשים הן העובדות החרוצות והנאמנות ביותר שהיו לו. הוא מינה עובדות נפלאות שליוו אותו במסירות כמו אפרת דובדבני שפרשה עם עזיבתות את בית הנשיא ויונה ברטל שעדיין מסתובבת לצידו במסעות דיפלומטיים ברחבי העולם.
עברו מים רבים בביצה המקומית וההגמוניה של הגברים בכלל ובפוליטיקה בפרט התערערה. בבחירות הנוכחיות ציפי לבני הצטרפה לגבר בראשות מפלגת העבודה ובכך הקפיצה את המניות של הזיווג הזה בדרמטיות ויצרה אלכימה, סוג של נס. לבני בנוכחות ובכריזימה מאיימת לגמוב מבוז'י את ההצגה. רעש וכותרות נוספות תופסת צעירונת ג'ינג'ית, סתיו שפיר, אישה אמיצה וסוערת שנלחמה במשך השנתיים האחרונות כמו לביאה על הקופה הציבורית. את מרצ מנהיגה שוב אישה, והמפלגה של יאיר לפיד הכניסה לכנסת נשים רבות ומוכשרות ביניהן את קרין אלהראר, עורכת דין דעתנית ומוכשרת מוגבלת פיזית ומתנהלת בכסא גלגלים.
באגף המעצבנות – להכי מעצבנת אפשר להכתיב פה אחד את חנין זועבי ששיגעה את הציבור בישראל ונהנתה לדעתי להיות שנואת הישראלים, היא גם והעסיקה את בתי המשפט והורחקה ממליאת הכנסת למשך חצי שנה. להבדיל ממנה, מהצד הימני של המפה יש אישה פרובוקטיבית אחרת בשם מירי רגב שגם היא לא שותקת לרגע, היא מעצבנת בעיקר את השמאל ומתמודדת עכשיו מול ציפי חוטבלי וגילה גמליאל על שריון אצל נתניהו ברשימה לבחירות.
מאז ימי הבלזרים וההגמוניה הגברית שהיתה בשלטון – עברו הנשים בפוליטיקה מהפך ונכנסו גם הן לבלייזרים מחוייטים. הנשים של היום משחקות על הבמה הפוליטית משחק חזק ודומיננטי. בימים הקרובים יחשפו שמות הנשים שמשה כחלון יציג בפני הציבור. אתן תשפוטנה עד כמה הן ראויות לשבת בכנסת ואולי גם בממשלה.
הכותבת היא פעילה ב מטה כולנו בראשות משה כחלון בתחום התקשורת וקשרי עמותות ופעילים חברתיים
