במשך שנים שמעתי אנשים מסביבי מדברים על ייעוד, על הגשמה, ולא הצלחתי להבין על מה הם מדברים.
אמרו לי שהגשמה זה משהו שמגיע מבפנים, שמרגישים את זה בבטן. שכשאהיה במקום הנכון אז אני פשוט אדע.
מגיל צעיר מאוד אהבתי ליצור ולייצר. לקחת משהו ולהפוך אותו למשהו אחר. המילים "יצר" ו "יצירה" היו מילות מפתח בלקסיקון שלי. היום, כשאני צורפת ומעצבת תכשיטים אני סוף סוף מבינה. מבינה מה זאת תשוקה, התלהבות, אושר פנימי שממלא אותי מחדש בכל רגע!
אני זוכרת את עצמי בתור ילדה, נערה, נכנסת לחנויות של יצירה ושל כלי עבודה והלב שלי היה משתולל בחזה שלי וכמעט קופץ החוצה.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שאחזתי במבער ושרפתי מתכת. ובזמן שהתכתי את חתיכת המתכת חשבתי על כך שאני צריכה להרפות. להתקדם.
אתם מבינים?
אני מחממת את המתכת, היא מאדימה, מתרככת, ואני דופקת עליה ומשנה את צורתה. כמונו בחיים. רק כשאנחנו מרפים ומאפשרים- הדרך שלנו מתגלה מולנו.
הטבעת הזו שעיצבתי היא הטבעת שתמיד מזכירה לי את הדרך. היא משמשת עבורי כמצפן, תזכורת מאיפה באתי ולאן אני הולכת. היא מזכירה לי להעז, גם אם הדרך לא ברורה.
הטבעת הזו, היא חפץ האומץ שלי.
(לדעתי צריך להוסיף לינק לפייסבוק וכמה הטבעת עולה ואולי הנחה קטנה למי שרוכשת דרך הבלוג מה דעתך?)
