חמישה דברים.
ללא דירוג, מה יותר ומה פחות. מה קודם ומה אחרי. פשוט חמישה.
קצר ולעניין.
מתחילים:
# בועז
האיש שלי. בעלי, אהובי.
במועד פרסום פוסט זה, אנחנו חוגגים 23 שנים ביחד!
23 שנים עם האיש שאיתו אני מרגישה הכי טוב בעולם.
לא מושלם. יש עליות ויש ירידות. אבל אני הכי "אני" כשאני איתו.
# אלה, הראל, אבירם
הילדים שלי. אלה שהפכו אותי לאמא ושינו את חיי.
קונטרול פריק, מכירים?
ברגע שנולדים הילדים, לומדים להבין שלא הכל בשליטתנו.
לומדים להתרגל, לשחרר, לזרום.
להגמיש את רצונותינו לטובת הילדים.
אני לא אני בלעדיהם. לא הייתי רוצה לחזור אחורה, אפילו לא בדמיון.
# מוזיקה
היא מרגיעה אותי, מסיחה את דעתי מהסביבה, עוזרת לי להתרכז
ובכלל, מלווה אותי לאורך כל היום.
שירים משמחים אותי. מעציבים אותי. נוגעים בי עמוק בפנים.
אין לי העדפות במוזיקה. אני מפעילה רדיו / פלייליסט
ו"מה שיוצא אני מרוצה".
תענוג.
# דיכאון, חרדות ושות'
שלא יהיה ספק, הייתי מעדיפה לחיות בלעדיהם. שילכו, עכשיו. יאללה ביי.
לצערי, זה לא כזה פשוט. הם כאן כבר יותר מדי שנים, בצורה כזו או אחרת.
כבר למדנו לחיות ביחד. משחקי כוחות תמידיים. נדנדה. פעם למטה ופעם למעלה.
מה לעשות, זה כבר חלק ממני. חלק ממי שאני. לטוב ולרע.
וכן, אני רואה בהם גם טוב. תחומים מסוימים שקשים, מובילים להתפתחות בתחומים
אחרים. אז ככה זה.
# הבלוג הזה
שמונה חודשים מאז פתיחת הבלוג.
קרוב ל-60 פוסטים.
מסתבר שאני יודעת לכתוב. וגם לבשל (ככה אומרים, אתה יודעים).
לולא הבלוג הזה, לא הייתי מגלה את זה.
שמחה שיש לי את הבלוג. שמחה אף יותר שיחד איתו גם הצטרפו לחיי הרבה חברים
חדשים ונהדרים.
הבלוג הזה הוא אני!
