חמישה דברים

1. אופניים
כי אוטו בתל אביב זה עונש ומחוץ לתל אביב – מלחמה. כי אופניים זה אומר תנועה אמיתית של הגוף בתוך המרחב בלי להפקיע אותה אל אולמות סגורים ואל מכשירים שהוצאו מהקשרם. כי על האופניים אני יכולה להיות חלק מהעיר הזו שאני כל כך אוהבת, לטוב ולרע.

2. לפחות 2 חתולים בבית (ועוד שניים-שלושה בחצר)
כי חתולים הם הרבה יותר אנושיים ממה שנהוג לחשוב. כי חתולים תמיד יודעים הכי טוב מה טוב בשבילם ולא מהססים ללכת עם זה עד הסוף. כי כשהם מגרגרים מהנאה אני כולי מגרגרת מפנים ומרגישה שהצלחתי בגדול וגם כי לא צריך לצאת איתם לטיול בלילה חורפי גשום או בשבת מוקדם בבוקר ולאסוף אחריהם תוצרת ריחנית.

3. מילים
המילים שאני קוראת, המילים שאני כותבת, המילים שאני אומרת והמילים שאני שומעת. אלה שנאמרות ואלה שנשארות חבויות, אצלי ואצל האחר. כי מילים הן גשר ביני לבין העולם, ביני לבין עצמי, ביני לבין כולם, גם הנסתרות שלא נאמרות.

4. תלתלים
אלה שצמחו במקום שיער המקלות שליווה אותי במשך למעלה מארבעה עשורים. כי תלתלים היו משאת נפשי כל חיי. כי התלתלים הם התזכורת היומיומית שלי לחיות את החיים במלואם. כי כשאני נשאבת אל הקושי הם מזכירים לי שאני לא נכנעת בקלות, שיש לי כושר עמידות ורוח לחימה ושאני יכולה להצליח גם כשאני לא במיטבי.

5. אנשים
כולם: הקרובים והקרובים פחות, אלה שהם חלק בלתי נפרד מחיי, אלה שמקרוב באו, אלה שטרם פגשתי ואפילו אלה שלא אפגוש לעולם. כי בשבילי אנשים הם הזדמנות לקשר. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. לפעמים זה נהדר וממלא ולפעמים זה כואב או מכעיס או פוגע. כי בשבילי – כל קשר הוא גם הזדמנות לגלות עוד משהו שלא הכרתי בתוכי, וזה באמת המון.

חמישה דברים שבלעדיהם אני לא אני.
ואולי אני רק נאחזת בזוטות, ובעצם – אני תמיד אהיה אני?