חלום ליל קיץ בליל אפריל קריר
יפו "היפה בלילות" יפה בכל מצב ובכל עונה, ובעיניי הייתה יפה מכל באחד מלילות חודש אפריל עת צפיתי במחזה הרומנטי והמופלא מאת וויליאם שייקספיר "חלום ליל קיץ", בבימויה המושלם והמצחיק של דליה שימקו. הלילות בתקופה זו עדיין קרירים אך בתוך האולם הנמצא במחסן 2 בנמל יפו הצבעוני שררה חמימות מתוקה.
"חלום ליל קיץ" הוא מחזה שנכתב בשלהי המאה ה- 16 וסיפורו מתרחש באתונה וביער הסמוך אליה בליל קיץ אחד ומסופרים בו שלושה סיפורים המשתלבים זה בזה: סיפורם של ארבעה צעירים הקשורים ביניהם בקשרי אהבה מורכבים, סיפורם של חבורת שחקנים חובבים וסיפורם של הפיות ושאר שוכני היער.
הקלאסיקה המופלאה טומנת בחובה אהבה מתוקה אך אסורה, תשוקות אובססיביות, יצרים וקסמים בתוך עולם של פיות וכשפים.
הרמיה וליסנדר הם זוג מאוהב, אך אביה של הרמיה עומד על כך שהיא, הרמיה, תינשא לאדם שהוא רוצה בו כחתן לביתו: דמטריוס. דמטריוס עצמו מאוהב נואשות בהרמיה שאוהבת כאמור את ליסנדר. על דוכס אתונה, תסאוס (אלחי לויט הכביר בתפקיד נוסף כאוברון), לשפוט את המקרה. תסאוס מציב בפני הרמיה שלוש אפשרויות כשאינו משאיר לה ברירה בעצם: או לשמוע בקול אביה, לוותר על אהבתה ולהינשא לדמטריוס, אפשרות נוספת היא להמרות את פיו אך במקרה כזה היא תומת. האפשרות השלישית והאחרונה היא לעבור למנזר ולחיות חיי נזירה.
מכאן העלילה כמו כל סיפור אהבה היסטורי או מודרני מתחילה להסתבך.
ליסנדר והרמיה מתכננים לברוח יחד אל דודתו של ליסנדר שגרה בעיר אחרת ולהינשא שם אולם הרמיה מספרת על הבריחה להלנה חברתה הטובה שמאוהבת בדמטריוס ומלשינה עליהם בפניו. דמטריוס יוצא ליער בעקבות האוהבים, הלנה עוקבת אחריו וכך גם אוברון מלך הפיות שמצדו מנסה להחזיר לחייו גם את טיטניה (אסתי זקהיים המלכה), מלכת הפיות שהיתה אהובתו ובמקביל מגייס ודורש מפוק (עודד מנסטר הנפלא) שהוא קופידון השובב, לטפטף שיקוי פלאים הגורם להתאהבות, לתוך עיני טיטניה ובאותה הזדמנות גם לעיני דמטריוס ובכך להסדיר את יחסי האהבה המבולבלים והלא סימטריים של כולם.
באותו הזמן מגיעה חבורת שחקנים, בעלי מלאכה, עם מדריכתם אל היער לחזרות לקומדיה עצובה שהם מציגים ופוק הופך את אחד השחקנים לחמור בו מתאהבת טיטניה. "אהבה והיגיון הולכים מעט מאוד ביחד בימינו", אומר לה החמור.
פוק הקונדסון ממשיך לחולל מהומות ומטפטף בטעות טיפות שיקוי לעיניי ליסנדר שמתאהב בהלנה. אוברון מנסה להשתלט על המצב ומטפטף טיפות לעיניי דמטריוס המתאהב נואשות בהלנה ושני הגברים בעצם אוהבים אשה אחת ושוב אין סימטריה ביחסים דבר הגורם לריב בין הלנה להרמיה ובין דמטריוס לליסנדר.
אוברון מאשים את פוק במהומה ואומר לו: "כל זה הוא פרי רשלנותך. טעית או שיוצרות החלפת בזדון?" ומצווה עליו להסיר את הכישוף מליסנדר ומסיר בעצמו את הכישוף מטיטניה וגם החמור מוחזר למראהו הטבעי.
בשחר העולה כולם מתעוררים אט אט ובטוחים שהכל היה חלום ומחבקים בחום את אהוביהם ואף מתחתנים לקול מחיאות הכפיים של הקהל. ובהפתעה גמורה בזמן מחיאות הכפיים הם יורדים מן הבמה, מתיישבים בקהל וממשיכים לצפות יחד עמו בחבורת השחקנים וביניהם החמור לשעבר שמציגים את סוף הקומדיה עליה עמלו כל הערב. סוף הקומדיה עצוב מאחר והאהובים בה מתאבדים. מדובר בקומדיה גרוטסקית ולכן זה היה מצחיק, מוגזם ואף נלעג.
דבר זה מעלה תובנה ותהייה גם יחד לנוכח השאלות הרבות שעולות בצפייה בהצגה לגבי עצמת האהבה בזמננו, בחיינו, שיגעון וכאב הנדמים כהזיה מציאותית וכמה האושר והאהבה הם הפכפכים ויכולים להשתנות ברגע ולהפוך לאשליה.
קופידון, מתוק ככל שיהיה, מתעתע בנו גם בחיים ולא רק בעולם הקסם והפיות. נשים וגברים, פמיניסטיים ככל שיהיו נופלים לרגליו ולרגלי האהבה וסיפורי אהבה נכזבת, אהבה לא ממומשת ואהבה כואבת לא חסרים.
השחקנים הראשיים כמו גם השחקנים בעלי המלאכה, שהשתלבו בהצגה, רצו להעביר כנראה את המסר שאנו בעצם משועבדים לאהבה, אהבה היא הכל ואנו עבדיה ומכורים לאושרה ולחסדיה בכל זמן ובכל מצב.
המחזה המכושף מסתיים במילותיו המצמררות של פוק, אותו אי אפשר שלא לחבב, אל הקהל:
"אם קצת הגזמנו, בני הצל,
יורשה נא כך להתנצל.
חישבו שכל זה רק היה
אשליה והזיה,
מחזה שולי פעוט,
רק חלום, לא מציאות.
אין שום נזק לספר,
תסלחו ונשפר".
דליה שימקו הנהדרת, בימאית ההצגה והמנהלת האמנותית של אנסמבל אספמיה, מסכמת בדבריה את מה שרבים חשו ועברו ועוד יעברו בענייני אהבה ושאר כשפים דומים:
"אני מגיעה למחזה ממקום של אישה שחוותה אהבות גדולות בחייה. חוויתי את העצמה, השיגעון, הכאב, ההפכפכות וגם האושר והתשוקה שאהבת אמת מביאה לחיינו. הייתי הלנה הזוחלת לרגליו של דמטריוס וטיטניה החזקה והשוויונית שהתשוקה מבלבלת את דעתה והופכת אותה לנערה פתיה ובעיקר הייתי מגדירה את עצמי כדברי הרמיה 'עבדי האהבה האומללים' כי אני ללא ספק עובדת שני אלים בחיי: את האמנות ואת האהבה".
"חלום ליל קיץ" מומלצת ביותר, משחק השחקנים מרהיב והבימוי קליל ומצחיק.
* מוסיקה מקורית ונפלאה של איסר שולמן.
* צילומים – יח"צ, אתר תיאטרון אנסמבל אספמיה, אולג יפסטפייב, אלי כץ
תרגום: ט.כרמי
בימוי: דליה שימקו
עיבוד: דליה שימקו ומיטל חורי
עיצוב תנועה: עומר שמר
עיצוב תפאורה: שמעון קסטיאל
עיצוב תלבושות: דלית ענבר
עיצוב תאורה: יעקוב סליב
עוזרות בימאית: תהילה אבן חיים, עמית עוזר
* שחקנים:
פוק – עודד מנסטר
תסאוס/אוברון – אלחי לויט
טיטניה/היפוליטה – אסתי זקהיים
אגאוס – רפי קלמר
הרמיה – מיכל פוליצר
הלנה – גיל יפרח
ליסנדר – יואב כורש
דמטריוס – תומר גלרון
המדריכה – קרן חרותי
ערב – איציק גולן
פוח – דימה רוס
זיז – דניאל בוצר
פיף – רפי קלמר