עם הטיפול האינטנסיבי בתינוק המקסים שלי ,שחגג 6 חודשים לפני שבועיים, ועם לילות העירות האינסופיים גיליתי שלא חלמתי כלום כבר חצי שנה. לא מתוך שינה ולא חלומות בהקיץ.
פתאום אתמול בלילה חלמתי. ישנתי שינה "פרועה" ורצופה של 3 שעות וכנראה שזה עשה את העבודה. זה היה חלום מוזר, לא ברור, אבל בפירוש חלום. חשבתי לעצמי להיום בבוקר שאולי זה מבשר את תחילת החזרה לעצמי.
הייתי בטוחה שאם כבר אחלום, אזי זה יהיה על הדילמות בחיי- האם לחפש עבודה כבר עכשיו, למרות שאמרנו שאשאר איתו עד גיל שנה בבית? המצב הכלכלי מתחיל לתת את אותותיו והאוטופיה להישאר עם הקטנצ'יק בבית נגוזה לאיטה. אני נהנית לראות אותו מתחיל לאכול מוצקים ( ונהנית לראות שהוא כמוני-אוהב לאכול), והוא מסרב בתוקף לוותר על הציצי כמקור אוכל ונחמה. אז איך אשים אותו בתינוקיה? ומי יטפל בו יותר טוב ממני? ואיך אפשר לעבוד בעבודה חדשה עם כל העייפות הזו?
אחותי ניסתה לשכנע אותי שיהיה לו טוב עכשיו להיכנס לגן כי זה אחלה גיל לפני שהם מפתחים חרדת נטישה. ואז כדי להדגים לי זאת הזמינה אותנו לתינוקיה במקום מגוריה להתרשם ולראות אם התינוק אוהב. התינוק נהנה כמובן לראות דברים חדשים אבל בעלי ואני לא הפסקנו להסתכל מסביב-תינוקות בגילו מנסים לזחול, נופלים, בוכים ולוקח זמן עד שמישהו מתייחס אליהם. תינוקת בת גילו של בני מקבלת "כאפה" מתינוקת בת 9 חודשים ומתחילה לצרוח. וכמה שהמטפלות מסורות ומנוסות לוקח איזה 5-7 דקות עד שיכולות להגיע ולהרגיע, כי באותן זמן הן מאכילות, מנקות ומטפלות בעוד ילדים. תינוק אחר מכניס עלה גדול לפה שנפל מעץ סמוך, ובעלי ברגע האחרון מוציא לו את זה מהפה… כל זה בהחלט עשה את העבודה ההפוכה ולא השתכנענו בכלל …וזה עושה את זה יותר קשה מכיוון שגילינו שאנחנו לא מסתדרים עם משכורת אחת.
דילמה נוספת שהייתי בטוחה שאחלום עליה זה האם להעביר אותו לחדר משלו..אני טוענת שהשינה שלו תהיה יותר טובה שם ( כי מתעורר הרבה בלילה) ובעלי רוצה שהוא יהיה לידינו שלא נפספס בכי ושנוכל כל הזמן, גם בהתעוררות אקראית שלנו בלילה לראות שהוא בסדר. אני כל כך עובדת בעניין של לשפר לו את השינה שזה מעסיק אותי בתכנוני היומיום הכי קטנים. אם יש לי תור למרפאה או שסתם בא לי להסתובב, או שמישהו מזמין אותי אליו אני כל הזמן חושבת 'רגע אבל מתי ואיך הוא יישן שם?' ואם אני לא בטוחה שיהיו לו התנאים שלו לישון אני פשוט מוותרת. אני יודעת שזה לא הדבר "הנכון" לעשות אבל אני זו שמתמודדת בלילה עם תוצאות השינה הגרועה ביום לכן חייבת לחשוב על זה. כמובן שאנחנו לא יוצאים לארוחות ערב בלילה אצל המשפחה או חברים אלא אם ישנים שם כי לסחוב אותו בלילה מהמיטה או להרדים אותו שלא איך שהוא רגיל? זה יהיה קשה פי אלף ואני לא מסוגלת להתמודד עם התוצאות שלאחרי. 
אז נכון ,יש הרבה ויתורים, וזמנים לא פשוטים אבל כשהוא מחייך אליי הכל פתאום אפשרי לי, גם אם לכמה רגעים. פתאום פחות קשה לי. פתאום אני כבר לא כל כך בודדה. יש לי אותו.
