זה אמנם נראה מעט זמן – 10 שנים, אבל הרבה דברים השתנו מאז שגרנו פה בארץ.
הסמארטפון שיש לכל ילד, פייסבוק, וואטסאפ ועוד רשתות חברתיות, אפילו פתח תקוה השתנתה לגמרי.
אבל לפני שאני רצה קדימה ומספרת איך השינויים האלה משפיעים על החזרה שלי לארץ, תנו לי להציג את עצמי.
שמי חיה זינגרביץ׳.
אמא ל-3, נשואה באושר וגרה- ניחשתן נכון: בפתח-תקוה.
למעלה מ-30 שנה הייתי מרפאה בעיסוק פה בארץ – למדתי לתואר ראשון ושני בתל אביב ובירושלים והקמתי (וניהלתי) מכון לריפוי בעיסוק לילדים שבשיאו עבדו בו 6 מרפאות בעיסוק.
אז ב- 2005, אחרי שהילדים עזבו את הבית ללימודים שלהם (ואחרי הרבה מחשבה) החלטנו בעלי ואני לנסוע לארה״ב כדי שאוכל להוסיף את התואר ״דוקטור״ לרזומה.
את הדוקטורט שלי בריפוי בעיסוק עשיתי באוניברסיטת וושינגטון שבסיינט לואיס ולמרות שחשבנו שזה ימשך רק כמה שנים ספורות, נשארנו בארה״ב כי הזדמנויות התעסוקה עבורי היו מדהימות.
אבל כל הזמן התגעגעתי.
לילדים- ברור. אבל לא רק. התגעגעתי גם למזג אויר, לאוכל ולחברים.
אחרי 10 שנים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הרגשתי שדי. צריך לחזור.
אז חזרנו.
וכמו שאמרתי השתנה המון.
וחוץ מלהתרגל לחדשות כל שעה, למוזיקה בעברית ברדיו וללחות, צריך גם ללמוד איך לבנות עסק חדש עם כלים שלא היו נפוצים לפני 10 שנים.
אז הנה – אני לומדת וכותבת בלוג.
מה שאני מתכננת שיהיה פה בבלוג זה לכתוב על ילדים שאני מטפלת בהם, מאמרים וטיפים לאמהות שהילדים שלהם צריכים חיזוק בכל מיני דברים.
אם יש לכן עוד הצעות ושאלות, אתן מוזמנות לשלוח הודעה באתר או בפייסבוק:
https://www.facebook.com/Chaya.Z.OT