חודשיים. חודשיים זה היה ככה. הרגשתי גיבור, הרגשתי חזק. כל לילה הלב שלי נתן לי מנוחה…כמה גאווה, כמה עצמה. היד שלך מלטפת אותי בזמן שאנחנו מחובקים במיטה, כאילו מנסה להרגיע את הגוף הגדול שלי.
ואז…בום! ואז רעש חזק!
"חודשיים" הוא פרוזה ושירה של יואב גלבוע, החושפים את נפשו בתקופה של חודשיים בה הוא חי והרגיש את אהבתו למאיה. מתוך כאב ודיכאון נכתבים השירים והמילים מרחפות להן מהנשמה.
יואב גלבוע הוא קצין קבע מצטיין,שלקה בדיכאון בזמן שירותו הצבאי. ספר זה הוא תולדה של דיכאון שהחל לפני האהבה הקצרה של חודשיים והלך והתעצם כתוצאה מכאב הפרידה.
הספר נוגע בתחלואי העולם המודרני- הדיכאון והחרדה. הדיכאון והחרדה "התפרצו" לחייו של יואב בזמן שירותו הצבאי. אנחנו אף פעם לא מוכנים אליהם ולא יודעים כיצד להתמודד עימם. יואב, כמו רבים הלוקים בדיכאון, חש את החושך עוטף אותו, את הפחד מעצמו ומהרגשות שעפפו אותו.
מתוך זיכרונות רחוקים מעברו ומצבו הנפשי, בטחונו העצמי היה נמוך ביותר, "ברצפה". כפי שהוא מתאר את עצמו, הרואה רק את הרצפה…
מאיה, היתה אהובתו, הפספוס הרומנטי שלו. באחת החופשות שלו בבית, היא מסכימה להיפגש עימו. יואב מופתע ומתרגש ממפגש זה : "הצעתי שניפגש. בחיי שלא חשבתי ולו בחלומותיי הפרועים, שאת תרצי להיות חברתי יותר מעשר דקות. בכלל, שנה שלמה שלא הצעתי למשהו להיפגש איתי, תמיד עדיף לבד, אז כמה שפחות ושלא ידבר".
ממפגש זו נולד הרומן הקצר ביניהם. רומן של חודשיים. בו יואב היה האביר השחור על סוס לנסר כסוף ומאיה היתה הנסיכה. הנסיכה שהובילה אותו החוצה מעצמו.
בחודשיים אלו, הוא חזר לראות את האור. הוא ניקה את חדרו, בטחונו החל לשוב אליו והדיכאון אט אט התפוגג.
כשמאיה ויואב נפרדו, דכאונו חזר והפילו בחזרה אל העלטה: "כל כך כואב לראות רצפה אחרי חודשיים שכל מה שראיתי בהם היה ציפורים לבנות. אני נקרע ברגע אחד ונופל לתרדמה עמוקה, הלב שלי קופא מחדש, רק הפעם סדוק יותר. הגיע הזמן להפסיק להרגיש. הזמן נעצר. סוף."
XOXO
אחת שיודעת 😉
