חברתי אביה איתה שירתתי בצבא ואני נוהגות להפגש בהרבה ערים בעולם . מכיוון שההיסטוריה שמאחורינו היא לצערי עולה על העתיד שמלפנינו, כן ,כן אני אישה ראלית בעוד 39 כשנהיה בנות 96 כבר לא נפגש בבתי קפה. מקסימום ביתי אבות שברור לשתינו ששלי יהיה יותר שווה! לכן , אנחנו ממשיכות לכייף במפגשים מעשירים ולא להסתפק בביתי קפה שכונתיים. אז קבענו בשבוע שעבר שישי תרבות במוזיאון ארץ ישראל.
חברה אחרת ששמעה על המפגש , אמרה לי ספק בצחוק ,ספק ברצינות "וואלה פתאום את נהיית פלצנית"? חשבתי על המשפט הזה ואני יודעת שהחברה הזאת בעצם מייצגת איזו שהיא שכבה של אכלוסיה שחושבת שלטייל במוזיאונים זה פלצני. ובכן לידיעתכם, אני שונאת סיורי מוזיאונים שעומדים מול תמונה "להתחבר" אל הצייר מלפני מאות שנה. למרות שזה מדהים שבעצם זאת שפת התיקשורת הויזואלית שיש לנו עם הימים ההם. ימי הציור כפוטרט חיים , של טרום מצלמות. טרום הקידמה שכל אחד מצלם. יש בודאי היום ציירים שהציורים שלהם מדהימים אבל הם "לא מקבלים במה" כי אנחנו בתקופה של עודף אינפורמציה ויזואלית.
אז שלא יעלה לכם בראש שהפכתי לפולניה ששייכת למגזר מנויי הפילרמונית וידידי התיאטרון הקאמרי או הבימה . לא הפכתי לכזאת. למרות שבעצם תמיד רציתי להיות כזאת. טריפולניה זאת אני!
ואם בשנות ה20 שלי ללכת לאופרה היה חוייה משעממת היום אני מוצאת שאני ממש נהנית, פעם מוסיקה קלאסית לא אמרה לי כלום. אז אלטון גון, דון מקלין והחיפושיות היו הכי גבוה שיכולתי לטפס בסולם המוסיקה ולהינות .
שנים חלפו והיום אני אוהבת הצגות , מופעי מחול, אופרה, וסיבובי מוזיאונים. וגם שירה בציבור. שאלוהים ישמור כמה זקנתי! אולי הפנסיה המוקדמת שלי הכניסה בי רעב ליופי ולאסטטיקה.
אז הגענו למוזיאון ארץ ישראל, חניה נוחה ב-20 שקלים לכל היום, בלי דאגת גרירה.
למעלה מכונית הדאר של פורד משנות ה50 האוטו האדום המפורסם אז.
היו בדיוק תערוכות עכשויות מעניינות אחת מהן תערוכה זמנית בשם ארוחת שישי , צילומי ארוחות ערב שישי שצולמו בבית הסבא של הצלמת מירב שטרק בדירה דיי מצומקת אבל עם המון אהבה בפנים. התמונות נפרסו בתיעוד בן שנתיים. ניסיתי להשיג אותה לשאול אותה מה גרם לה לעלות תערוכה שכזאת . אז או שהגעתי למירב שטרק הלא נכונה או שלא בא לה לענות לי. אופסט היא צלצלה עכשיו עדכון יגיע. טוב, אז דברתי איתה והיא מקסימה סיפרה שהיא מתעדת המון נושאים שנוגעים לחייה והיו לה כבר כמה וכמה תערוכות. אז שאולי אלמד לא לקפוץ למסקנות מהירות? אין סיכוי!.
תערוכת ארוחת שישי של מירב שטרק
שישי בארוחת שבת אצל משפחתה של מירב
אומנות הנייר בישראל. כמה כשרונים שאנחנו. ממש מרגש. עד 10 במרס 2014
מקסים
תערוכת ראשית התעופה בארץ ישראל . עד ה30 למרס.2014
עוד השבוע 29.1.2014 נפתחת תערוכה צלומים של דן חיימוביץ שבמהוותה היא צילומים של עובדים ללא זכויות ששמה שקופים.
ב-1 לפברואר תפתח תערוכת צילומים של שמואליק לויתן שצילם בחוף הצוק אנשים ורגעים באופן יחודי חוף הצוק – נפגשים במים.
ב17 לפברואר עומדת להפתח תערוכת אומנות טקסטיל עכשוויות בישראל שהיא הראשונה מסוגה מפגישה בין כבודותיהם של מעצבים אמנים ויוצרים ומשקפת את מרכזיותו של הטקסטיל בעולם העיצוב והאמנות המקומי.
אז להמשיך לטייל, לנשום מוזיאון ולעצור לארוחת בוקר מכייפת שטעמה שונה כי הוא מלווה בסגנון מפנק של הווית מוזיאון ארץ ישראל.
אביה ואני חוגגות 39 שנה צולם באיפון דיי מעפן..
המסעדה של המוזיאון אנינה באם תשאלו מפונקת שכמותי 'היתה מעולה ואני ממליצה. גם לא מחירי רצח , מיץ תפוזים סחוט טרי על באמת ובריוש צרפתי אמיתי לגמרי.
קלטתי שם עוגת פרג שאחזור לבלוס בהזדמנות אחרת.
אז תעשו לכם נקודה לאסוף זכרונות, להתענג על החיים כי הם קצרים ונזילים ואוטוטו אנחנו זקנים.
עד לפעם הבאה שלי במקום כייפי אחר. to be continued
