זמן

זמן.
דבר אחיד, בינלאומי ולא משתנה או עוצר לעולם.
זאת אומרת, עד שנהיים הורים כמובן…
לפני ההורות, יש בוקר, צהריים, אחר הצהריים, ערב ולילה.
אבל אחרי. וואו, קחו אוויר.

לא יודעת מאיפה להתחיל כי אין באמת התחלה או סוף, אז נתחיל ממה שפעם קראתי לו לילה…

03:00, התינוק מתעורר שוב כי רוצה ציצי (או מוצץ, או בקבוק, או סתם לוודא שלא תשני יותר מידי שעות רצוף)
04:07, האמצעי מתעורר מחלום רע ונשכב במיטה שהיתה פעם שלך ושל בן/בת הזוג שלך.
עם רגל על הפרצוף שלך. ואצבע בנחיר.
05:17, הגדול והאמצעי מתעוררים.
נכון לוקח קצת זמן להתעורר. להבין בדיוק איפה אתה ומה קורה?
לא נכון!
אצל ילדים יש שני מצבים – שינה ועירנות מוחלטת.
ברגע שהם פוקחים עיניים, אוטומטית הם נכנסים למצב השני.
מצב הכולל קפיצות, מכות, צעקות, בכי, צחוק, כעס, דרישות, פיפי, מים, רעב, וכל זה בארבע שניות הראשונות.
06:30, התינוק מתעורר גם.
07:00, הבעל בורח לעבודה ואת נשארת עם העבודה האמיתית (כלומר, זו שלא משלמים לך עליה) של לארגן שלושה ואת עצמך לקראת שעת השין, הידועה בכינוי "שעת השיגור לגנים".
(כן, אני יודעת שבכל בית זה שונה. לא לקפוץ עליי עם, למה הוא לא מפזר לפעמים וכיו"ב. ב"ה זכיתי להיות עצמאית ולכן אצלינו זה ככה, מה תעשו לי?)
07:01 מילדים סבירים פלוס, הם הופכים להיות טרולים שממציאים כל יום מחדש, בקשות מעניינות, רצונות מקוריים ודברים חדשים שאפשר לכעוס עליהם.
ידעתם למשל, שכששופכים מים בכוונה, עלולים להירטב??? אחחחח עזות המצח של המציאות!
07:34 את רואה שהשעון הקקה, לא עוצר לשנייה, לא מתחשב בך בשיט.
08:07 יוצאים מהדלת.
כשהם לבושים, מוכנים לגן, את נראית במצב סביר (יחסית לגופה טרוטת עיניים) והבית נראה כמו אחרי מלחמה.
של טובים ברעים.
כשהרעים ניצחו.
08:09 חוזרים לקחת את התיק של מישהו, שנשכח.
08:17, שלושתם חגורים באוטו ועד שאת נכנסת, יש לך שלוש שניות מופלאות שאת שומעת ציוץ ציפורים ונזכרת שאת קיימת בכלל.
08:17, את נכנסת לאוטו ושוכחת.
08:29, מגיעים לגנים של הגדולים, משליכים אותם החוצה עם נשיקה, חיבוק ובעיטה קלה וממשיכים לגן של השלישי (שבדרך כלל יהיה בקצה השני של העיר).
08:45, שמים גם את הקטן בגן ולאלפית השנייה מתגעגעים אליהם. ואז זה עובר.
08:52, עושים שוב עצירה בגן של הגדול, כי שכחת את התיק שלו באוטו.
09:10, נכנסת הביתה, קרי, לאיזור המלחמה.
09:53 – 09:10, בזבוז זמן גרידא, של בהייה בפלאפון תוך מחשבות ותכנונים מה יש לך להספיק היום.
10:00, איך כבר עשר, איך??
מתחילה לעבור בבית ולסדר טיפה.
את המים שנשפכו, מנצלת לנגב את השוקו, שגם נשפך.
מרימה לעצמך, שאת כזו אלופה שעשית ספונג'ה ככה על הבוקר.
אוספת את הבגדים הזרוקים בכל מקום (של השלושה ושל הגדול…), אוספת את הצעצועים המפוזרים, הספרים שהגיעו לשירותים והרובים והמכוניות שדרכת עליהם בלילה וקיללת.
11:00, עדיין לא עוצר לשנייה, השעון המניאק!
יוצאת לעבודה שלך.
טוב, יוצאת לעבודה שלי.
ביקור אצל יולדת, הרצאה, כתיבת הרצאה חדשה ובגדול כל יום משהו קצת אחר (איזה כיף לי!)
13:36 נכנסת הביתה. מהמם! יהיה לי זמן לאכול, לשבת בשירותים לבד ולנוח קצת לפני שמחזירה מהגנים.
15:30, יוצאת לאסוף, אחרי שבאמת הספקת לאכול, לשבת בשירותים, לארגן משהו לאכול בקטנה, אבל בלי לנוח כמובן. רחמנא ליצלן.
16:15, מחנה בבית. הם בשיא האנרגיה, אחרי שחשבת שהוציאו את כל האנרגיה בגן.
טעית.
את בשיא העייפות, אחרי שחשבת שכבר היית שם בלילה.
שוב טעית.
16:28, סיימת להוציא את כל החול מהנעליים והגרביים שלהם ושמת בשקית בשביל להחזיר מחר לגן.
בכל זאת, לא נעים משאר הילדים בגן.
16:29, נכנסים הביתה.
16:30, הוא חוזר להיות במצב שהיה בבוקר.
18:15 – 16:30, את בתפקיד הדיילת, במטוס ג'מבו, בטיסות יום לניו יורק, בשיא העונה. (אני יודעת. הייתי דיילת.)
זה אומר להתרוצץ בקבינה ולדאוג לשלושה נוסעים בלבד שמרגיש כאילו המטוס מלא.
מים, פירות, "ביקשתי תפוח צהוב, וזה צהוב ירקרק, איכסססססס", לנגב טוסיק אחד ואז עוד אחד ואז את הראשון שוב.
כל יום את עושה את אותה טעות וחושבת שאמבטיה משותפת לשלושתם תחסוך זמן.
היא לא.
מסיימת את האמבטיה המשותפת, מודה לאל שהאמצעי שחרר את הראש של הגדול שהיה מתחת למים, ממש רגע לפני שהתחיל להכחיל.
סוגרת את הדלת באמבטיה כדי לא לראות מה נשאר שם מאחור. בביצה.
18:15, השותף לדי…, אה, הבעל, נכנס הביתה אחרי יום עבודה ארוך. איזה מסכן.
ישר משליכה עליו אחד, או שניים, או שלושה ויושבת שנייה.
18:30, הבית נכנסת למוד רגוע.
הם נקיים, כבר קצת עייפים בשביל לריב, למרות שהם בהחלט מנסים, בנחישות ראויה להערצה, להמשיך.
טלוויזיה נדלקת.
האמצעי לרוב (ישתבח שמו לעד) נרדם ומתחיל לנחור תוך גג רבע שעה.
הגדול והקטן לא.
19:58, הבעל יוצא מהשירותים.
את הולכת להרדים את התינוק בהנקה בחדר ויוצאת רק כשאת בטוחה שיש שקט כבר בסלון.
את טועה. שוב.
הגדול וההכי גדול משחקים בפלאפון.
20:37, את מתחילה כבר ממש להתעצבן, "איש, תניח את הטלפון, קח גם לילד ושיילך לישון כברררררר!!!!"
21:30, הבית שקט. אפשר לראות טלוויזיה, להתייחס יפה לאיש שאני אוהבת, לדבר, לאכול.
או לדחוף פיתה עם שוקולד ולהתקלח.
תחליטי מה יותר חשוב.
את שניהם אי אפשר כי,
22:14, התינוק מתעורר פעם ראשונה.
22:32, פעם שנייה.
23:15, האמצעי מתעורר מחלום רע.
23:23, הגדול צמא ויש לו פיפי.
23:38, התינוק מתעורר פעם שלישית.
את לוקחת אותו להרדים עלייך תוך כדי הנקה ושניכם נרדמים.
שעה כלשהי, התינוק מתעורר שוב.
ו…
03:00, התינוק מתעורר שוב כי רוצה ציצי (או מוצץ, או בקבוק, או סתם לוודא שלא תשני יותר מידי שעות רצוף)…