לפני קצת יותר משנה הייתה התערוכה הראשנה שלי, אני זוכרת את עצמי תולה את הציורים שלי, בגאווה עם קצת חשש מה יגידו עלי, מה יחשבו האנשים שיבואו לראות. הזמן עד התערוכה עצמה כאילו עצר מלכת. הייתי חסרת מנוחה וחיכיתי בקוצר רוח שיגיע כבר היום והרגע בו זה יקרה. ההתרגשות שלי הייתה בשיאה. זה הרגע עליו חלמתי מאז היותי ילדה, לפרוץ ל"עולם הגדול" להשאיר חותם של אמנית ישראלית צעירה. השעה הגיע. אני זוכרת את פתיחת הדלתות, את הפרפרים בבטן, האנשים שהסתובבו שם ושמעתי את מה שהם אומרים על העבודות שלי, דמעות עמדו בעיניי הם אהבו את זה. אין הרגשה טובה יותר מזאת שמישהו אוהב את העבודה שלך, את המאמץ ההשקעה והמעוף. חיכיתי לה כל כך והיא עברה וחלפה כמו חלום כל כך מהר, בקושי הספקתי ליהנות מהרגע. רגע ממכר שננאץ בזכרון וכבר מחכה בקוצר רוח לתערוכה הבאה.
לא משנה באיזה שלב אתם בחייכם האמינו בעצמכם ובכך שעבודה קשה משתלמת, אנו למדים משהו חדש על עצמנו ועל העולם בכל יום, המשיכו ללמוד ולהתפתח, תשאפו גבוה, תזמו ותעשו את מה שנראה לכם כהדבר הנכון ואין ספק שתצליחו.
מצרפת כאן תמונות מהתערוכה, שבת שלום
