העיתונאי הוותיק גדעון אלון מזכיר לנו שהצעות חוק כנגד בית-המשפט העליון אינה תופעה חדשה ,וכבר היו דברים מעולם.
למשל באפריל 2003 יצאו יו"ר הכנסת ראובן ריבלין ,יו"ר ועדת החוקה דאז מיכאל איתן ,ויו"ר ועדת הכנסת רוני בר-און למערכה.
הם התנגדו לשיטה שלפיה שופטי בית-המשפט העליון יקבעו מי יהיו מועמדיהם לכס השיפוט (וזאת בטרם מונתה הועדה לבחירת שופטים).
איתן הניח הצעת חוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים והתכוון להביא אותה בהקדם לאישור הועדה בקריאה טרומית.
ההצעה דיברה על הגדלת מספר חברי הוועדה לבחירת שופטים מתשעה לשניים-עשר ,אך מספר השרים וחברי הכנסת יגדל לשלושה.
באוגוסט 2003 העלו ריבלין ואיתן הצעה נוספת אשר נועדה למנוע את בחירתה של דורית בייניש לנשיאת בית-המשפט העליון .
כבר אז דובר על ביטול שיטת הסניוריטי (אשר תבוטל כנראה היום בכנסת באמצעות "חוק גרוניס") והוצע להקים ועדה שבראשה יישבו נשיא בית-המשפט העליון ,יו"ר ועדת לשכת עורכי-הדין, יו"ר ועדת חוקה ויו"ר הכנסת אשר תבחר את הנשיא מתוך רשימת מועמדים.
מדובר בהצעה אווילית אשר פוגמת בתהליך הפרדת הרשויות .
חשוב שבחירת השופטים תהיה שקופה ותלווה בשימוע של המועמד בפני ועדה מקצועית שתורכב מאנשי אקדמיה .
כך יוחזר הריסון אשר ישמור על רשות שופטת חזקה ויציבה