הכל התחיל אי שם בתחילת המילניום כהשתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד בחנות, עבודה לכאורה תמימה ואופיינית לסטודנטית צעירה. אבל אצלי כבר בער השורש, ידעתי שבאתי ללמוד את רצפת המכירה. וכמו תמיד, היתה לי תוכנית! תכננתי ללמוד את עולם האופנה מזווית אחרת, מהצד של הלקוח, מהדרישות של השוק, מהציפיות האמיתיות שיש לצרכנים וכל יום לחשוב איך המותג אליו חברתי יכל להיות טוב יותר ומכיוון שגם היתי סטודנטית לתקשורת וניהול כל קורס שלקחתי תרגלתי על מקום העבודה שלי. לא לקח הרבה זמן עד שהגשתי תוכנית עסקית מלאת חזון למנכ"ל, מיד הוצע לי סניף הדגל לזכיינות ומשם הכל היסטוריה. כמובן שבדרך היתי סוג של, איך לומר- קרציה, לא היה תחום שלא התערבתי בו, נגעתי בסחר, בשיווק, בהדרכות, ברכש ובקניינות, כעבור תקופה קצרה עברתי לנהל רשת אופנה אחרת, ואז עוד אחת, ומשם צמחתי לתפקידי סמנ"כל מכירות בחברות נוספות. מבחינתי היתי על גג העולם והחלום שלי להשתלב בעולם האופנה התגשם לנגד עיני.
עד היום אני משוכנעת שהדבר שעשה אותי למטאור, הוא שבכל שלב או תפקיד תמיד שמרתי על קשר עם "רצפת המכירה". בכל ארגון, מותג או חברה דאגתי להשקיע שעות ואף ימים שלמים בנקודות המכירה, לדבר עם הלקוחות, לעזור להן, להקשיב לצרכיהן, לבקשות ולחזון שלהן למוצר המושלם. מבחינתי התשובה לאסטרטגיית מכירה מושלמת טמונה בלקוח עצמו וביכולת ההקשבה שלנו. למדתי שישנו דבר אחד שתמיד יחזור על עצמו אצל כל הלקוחות- לא משנה מה הגיל, גובה, משקל או גזרה אין אף אישה ששלמה עם עצמה, כולן ככולן שופטות את עצמן מול המראה ומעבר לכך שהן מחפשות פריט שיחמיא ליתרונות הפיסיים שלהן הן יחפשו פריט שיסתיר את התכונות הפחות טובות שבהן.
לפני כ5 שנים, נסענו כל המשפחה לחופשת החג הקבועה שלנו, איך שנחתנו מיד רצנו אני, אחותי ואימי לתפוס עוד כמה רגעים של ים לפני השקיעה. ישבנו וריכלנו לנו כמו שני הזקנים מהחבובות, העברנו ביקורת נוקבת מכף רגל ועד ראש על כל פצצה רוסיה שעברה מולנו, והיו המון. ואז אימי אמרה דבר מה ששינה את הכל, היא שאלה 'איך יכול להיות שכל הפצצות האלו נראות מיליון דולר ברחוב, הרי הנעליים שהן נועלו הן נעלי לבוטן בגובה בלתי נתפס, התיקים חייבים להיות מהליין החדש של מותגי היוקרה, האיפור והישער תמיד מתוקתקים והסטייל הכללי מוקפד מאד. והנה פה, בחוף ים, כל העושר והיוקרה שלהן נעלם, המראה הכללי שלהן נראה לא מרשים כלל'. עניתי לה ש'פשוט אין הלבשת חוף מגוונת וטרנדים ברמה שיש את כל שאר פרטי האופנה, בחוף הים אנחנו הכי חשופות שיש וברגע זה כל אחת תרצה משהו שיסתיר לה איזשהו חלק בגוף ויספק לה את הבטחון לו היא זקוקה לשאת את עצמה יותר גאה בחוף הים, כרגע מה שבאמת מתחשק להן זה להתכסות ולברוח'. לאימי מיד נדלקה נורה והיא קבעה 'אם אין, תייצרי את זה את, מי ידע ליצור את זה אם לא את' ואני, כחובבת אתגרים זינקתי על הרעיון ועניתי- 'צודקת, שמישהו יביא לי נייר או מפית אני חייבת לכתוב את התוכנית שרצה לי בראש, נקרא למותג בשם כזה שיגרום לכל אחת להרגיש מיליון דולר שמפילה לסתות אבל הפעם הן יפילו לסתות במקום שהבטחון העצמי שלהן מעורער- בחוף ים' אמרתי תוך כתיבת הכותרת על המפית שהיתה מונחת לי מתחת לאייסקפה- "RICH BEACH"
לאתר של RICH BEACH –
www.richbeach.co.il