ושתי – המלכה הבלתי מעורערת של מגילת אסתר , לא קיבלה מספיק תשומת לב בניתוח הפמיניסטי של המגילה , ובדיוק לשם כך נכתב מאמר זה .
ושתי מוזכרת במבוא המגילה , בקצרה , כמלכה שלא שמעה לדברי המלך ועקב כך סולקה מתפקידה .
אולם ושתי איננה רק דמות שסולקה מתפקידה, כביכול כדי לפנות מקום "לרעותה הטובה ממנה".
קטע האכספוזיציה (א' 9-22) מספר, למעשה, על המרד הפמיניסטי הראשון שדוכא באיבו, ועל מנהיגת המרד, ושתי, ותכונותיה שהיוו, מן הסתם, גורם מאיים על שלטונו הבלתי מעורער של הגבר במשפחה.
וכך מגיבים השרים יועצי המלך על דחיית בקשתו של המלך בידי ושתי: "לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה, כי על כל השרים ועל כל העמים, אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש… והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף" (א' 18-19).
כלומר: החשש מתקדים, לפיו אישה מסרבת להיענות לבקשתו של בעלה, עלול לפרוץ כאש בשדה-קוצים, ולחולל מרד נשים בשלטון הגבר בכל מדינות האימפריה.
המסר שהופץ כצו בכל המדינות – לכל מדינה בלשון אנשיה – הוא: "להיות כל איש שורר בביתו" (א' 22).
שלטון הגבר בביתו הוא שלטון אבסולוטי וכל מרד ידוכא ביד חזקה.
על תכונותיה של ושתי כמנהיגה ניתן ללמוד משתי פעולות יחידות שלה, עליהן מספר לנו הסופר:
א. היא עשתה משתה נשים בבית המלכות (א' 9);
ב. היא סירבה להישמע לפקודת המלך (א' 12)."ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך" (א' 12)
שני הפעלים הנקשרים בשמה הם פעלים אקטיביים, וזה מה שמאפיין את דמותה כדמות אקטיבית. מעשה זה שלה הוא המקרה היחיד במקרא בו מתוארת לנו פעילות של התארגנות נשים כלשהי, שאיננה תפקיד של מחוללות, או משוררות לעת ניצחון, או להבדיל של מקוננות בימי אבל ושכול.
גם ההתנגדות הפומבית של אישה לציית לבעלה היא מקרה יחיד במקרא, אם לא להחשיב תגובות של מרי שקט, כמו זה של חווה או של מיכל בת שאול המלגלגת על דוד, בעלה. וגם כאן – נענשות הנשים המורדות עונשים כבדים.
פעלים אקטיביים אלה הנכרכים בדמותה של ושתי, נשמעים חזקים שבעתיים אם נשווה אותם לפעלים הנכרכים לדמותה של אסתר, בעיקר בראשית דרכה.
ושתי אקטיבית , פועלת בתקדים ראשוני ,התנגדות אקטיבית לשלטון הפטריאכלי הגברי ולפיכך יש לתת לה את הקרדיט הפמיניסטי. אמרו מהיום ושתי המלכה היא הסמל והסימן לפמיניזם הקדום , נראה כי תחפושות ושתי צריכות להיכנס לפנטאון הדמויות החזקות והמנהיגות!
