עלי הארנבת החלו צומחים, מחציתה של השמש קטנה קטנה עד שנעלמה במרומי הנהר, מימי המדבר שטפו איילים חדי-אף וסוסי היבשה שחו בשאון החול הצפוני.
"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו".
היה פה מה זה בלאגן.
בלאגן מסודר, כי אף אחד לא ידע לבלגן אחרת, אבל היה בלאגן. טובי המוחות המלאכיים סידרו הכל טוב טוב על מנת שהתוהו והבוהו יהיו מדוייקים עד כדי אינסוף תקלות. שלא יפול דבר ליד מתכננת. אחרת מה הטעם לסדר את הכל, אם הכל כבר בסדר?
אלוהים תכנן לפרטי פרטים לא מתוכננים את העולם טרם הבריאה, כך שהכל יהיה שונה בתכלית לאחריה.
השמש צורה לה, הירח שכן בתוך דלי עם מים, דגים חסרי שלד ותנינים צמחוניים. עלים נשרו רק מבני אדם וקקטוסים חיבקו תינוקות שחטאו. סוסי ים טבעו במצולות מדבר סיני והיפנים נהנו מעיניים שלוש. קטסטרופה מדוייקת, ברדק מפולס, תוהו ובוהו יד אומן.
ואז הוא לבש את הגלימה הלבנה של בית המרקחת, הדליק את ההילה הנכונה, אחז היטב במוט האוהל ואמר: "וואו וואו, וואו וואו, מה שהולך פה.. חייב לסדר, חייב".
חרש יצא מאוהלו, בואכה טבריה והחל לסדר את העניינים. ת'כלס יכול היה להגיד "אברא של קדברא" והכל היה מסתדר בצ'יק. אבל אז היו קוראים לו קוסם. ולהוא במרומים אין פנאי לשעשע ילדים בבר מצוות, אז הוא עשה את זה מהר, אבל לאט. מנה ראשונה הפריד בין אור לחושך, מנה שנייה שם אדמה ורקיע בצדדים ואז ביס אחר ביס, לא בהתלהמות אך בעקביות, סידר את כל הבלאגן שמישהו, לא רוצה להלשין, בילגן קודם.
כשסיים, ענד דרגות שרד, סידר לעצמו שבת ויצא הביתה מוקדם כדי לספר לכולנו את הסיפור. הוא כמובן השמיט את עניין הבילגון הפרה-בריאתי, אבל גם כך אפשר להגיד שהוא עשה עבודה לא רעה בכלל.
הכל בא על מקומו בשלום. במלחמה, הכל חוזר להיות מבולגן. בגלל זה אנחנו שונאים מלחמות ומייחלים לשלום. לא בגלל הצורך בשלום חס ושלום, אלא בגלל הצורך בסדר. שהכל יהיה מסודר. ייקים של עצמנו.
זה נוח שהדגים בים ושחיות הטרף בג'ונגלים. זה מצוין שהאוטובוסים בכבישים והתלמידים בבית הספר. אין כמו קפה שמורכב מהמרכיבים הנכונים ומים נקיים עד כדי צלילות. בסדר?
אבל בתוך הסדר המסודר הזה, לפעמים לפעמים, בלי להגיד את זה בקול רם, יש איזה רצון פתאומי לבאלגן. מה עושים במקרה שכזה? נותנים גז באור כתום, מנגבים ת'אף בשרוול, אוכלים חצי קילו שוקולד ומיד אחר כך גלידה, צועקים על מי שצועק, מתעלמים ממי שאחר, משבשים את הסדר הפרטי, הציבורי, העולמי. כל אחד ורצונו כל אחד ויכולותיו.
ההוא בגלימה של בית המרקחת, נתן לנו אפשרות שכזו ליצור בלאגן. העולם לא קשיח. יש לו יכולת גמישות מסויימת. אבל יש מחיר. לא תמיד אנחנו מתייחסים למחיר, בהרבה מקרים אף מתעלמים ממנו, אבל הוא קיים.
מי שישים סכר על נחל יקבל תוצאות טבע שליליות בבוא היום, מי שיעבור באדום ימצא עצמו חסר יכולת לנהוג, מי שישנה סדר יומם של שכניו ירוויח ביקור משטרתי וכו'.
בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו.
ניתן לחיות בתוהו, יש שמתים על ובוהו, אבל לא זו כוונת המסדר. עוטה הגלימה האלוהי שם הכל במקום, רשם שם, צבע בצבע, נתן בהם מאפיינים, ריח, תכונות, עוויתות, גבהים, משקלים, שפה, מה לא. תבחר לחיות בתוהו, זה אפשרי. תבחר לחיות בעולם מסודר, זה אפשרי.
על מנת ליישר מידי פעם את המבולגנים ולהזכיר להם שכדאי קצת לסדר, הוא המציא חגים ומועדים. כמו נקודות ציון שכאלו על גרף השנה שבהם כולם יודעים מה השעה ואיך צריך להיראות. זה נותן סוג של עוגן בתוך כל ההמון העולמי שיש עלינו. הצלצול הוא בשבילנו, לא בשבילו.
עכשיו תרימו בבקשה רגליים, הגיע החג, הוא פשוט חייב להעביר פה סמרטוט.
חג שמח ושנה טובה!
