'אני אוהב אותך',אומר ריקי לאשתו, דורונה, מנסה לחדור את שריון העצבות והחידלון שלה. 'אלה רק מילים', היא עונה לו, 'אבל מילים טובות' הוא מחזיר.
שלושה אחים, יוצאים למסע בעקבות סוד גדול מן העבר, שגילויו, עומד להפוך עליו את חייהם, ולהעמיד אותם במבחן הגדול מכולם, מבחן הזהות.
הם נודדים במסע מצחיק, מריר ועצוב בין ישראל, פריז, מרסיי ואלג'יר כדי לברר מי הייתה אמם, ומי הם.
הם נושאים על לוח ליבם תמונה ישנה, ומנסים לפענח.
הם אחים.
שמותיהם, נתנאל, דורונה ושי הן מילים נרדפות, ובלילות הארוכים של 'השבעה' על אמם, הם נודדים בין חדרי הבית, הם אוכלים את כל מה שיש במקרר, הם נזכרים במשפטי ילדות ואומרים אותם יחד, הם שוכבים על השטיח בסלון ומלקקים סוכריית תרנגול אדומה.
התסריט, כמו החיים עצמם הוא פאזל ענק שלפעמים צריך לשבת מעליו בלילה, ולפענח ולמצוא את החתיכה החסרה, שם בקצה, שתסגור פינה של שמיים.
על הסרט כולו נסוך דוק של עצב, על החמצה, על חיים שיכלו להיות, על חיים שלא באים לעולם, וגם מתפוצצים בו מצחוק ואפילו שרים ביחד את כל המילים של השיר 'אבניבי'.
השחקנים נפלאים.
רותם זיסמן-כהן ,בתפקיד הבת, דורונה, שהוא התפקיד היפה ביותר ששיחקה עד היום, והיא בעקרותה, ובחוסר יכולתה להביא חיים לעולם, היא הדבק המחבר בין אחיה, זה הדתי, השמרן המיושן והגזען, והשני מסעדן ליברל והומוסקסואל.
לבנה פינקלשטיין, בתפקיד נהדר של האם, שהשיר האהוב עליה ביותר היה 'אבניבי' של יזהר כהן, והיא מדברת אל ילדיה בשפת הב', וכשהיא מתעוררת מהניתוח, היא שואלת את שאלת האמהות בכל העולם: 'אכלתם'?
כמעט מתחילתו של הסרט חשבתי על המשפט האלמותי של טולסטוי מ'אנה קרנינה' : "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה", וגם סיימתי חבילת טישיו שלמה והתגעגעתי לאמא שלי.
זו דרמה עמוקה ומרגשת שהתסריט, המשחק, המוזיקה והצילום בונים סיפור חיים שלם שם, על הבד מולנו, ואצלנו הצופים באולם.
המילים הטובות, סרט נהדר שיילך אתכם עוד זמן רב לאחר שהאורות באולם יידלקו – לכו לראות.
שחקנים: רותם זיסמן-כהן, רועי אסף, צחי הלוי, ששון גבאי, לבנה פינקלשטיין, מוריס בנישן, פלורנס בלוך, לואיז פורט, אסף בן שמעון
תסריט ובימוי: שמי זרחין
