חייהם כזוג היו קצרים. קצרים מידי.
בעודה מטופלת בשני ילדים קטנים חלתה דודתי איילה (איה) שהיתה צאצאית לדור משמנה וסלתא של תל אביב הקטנה, במחלת פרקינסון שגרמה לה לצליעה קשה.
דודי אייב ז"ל לא חסך מאמצים ואמצעים כדי למצוא לה מזור, ונמצא הרופא המומחה שהציע ניתוח מוח שעשוי להועיל.
הניתוח הראשון לא הצליח להביא את התוצאות המקוות אך גם לא הזיק.
הניתוח השני פיספס בכמה מילמטרים את העצב, פגע בעצב אחר והותיר אותה בלי יכולת לדבר, בלי יכולת ללכת, בלי יכולת לתפקד כאמא לילדיה הרכים. תלויה לגמרי באחרים.
מסירותו של דודי לא ידעה גבול, אך כמי שנשא בעול המשפחה, הוא נאלץ בשלב מסויים להעביר אותה למקום שבו תהיה מושגחת ומטופלת 24 שעות ביממה.
היא נפטרה לפני 33 שנה ונפתרה מחיים מלאי תיסכול וכאב.
דודי נישא בשנית והתאלמן שוב, וכשהכיר את בת זוגו השלישית, החליט שהוא לא רוצה יותר להתחתן. " אני מביא מזל רע לנשותי" הוא גילה את אזני..והם חיו יחד כזוג אוהב כמעט עד ערוב ימיהם.
אני חושבת שהוא היה בן זוג נפלא לכל אחת ואחת מנשותיו. היתה בו מסירות נפש, אהבה והתמסרות.
גם בגילו המופלג ידע תמיד לספר לי על כל אחד ואחת מ7 נכדיו, בגאווה בלתי מסותרת: מה הם עושים או לומדים, והיה שואל ודורש ומתעניין בבני משפחתי.
איה ז"ל נקברה בקיבוץ שבו חי בנה הצעיר ואייב בחר להיקבר לצידה, לצד אשת נעוריו ואם בניו.
הם אולי נפרדו בחייהם, אבל במותם התאחדו שוב והשלימו מעגל קטוע ופצוע גם עבור יקיריהם.
היום מלאו 30 למותו של דודי האהוב אייב (אברהם.)
התאספנו ליד קיברו לטקס קצר של גילוי מצבה,
והשארנו לו ד"ש בצורת אבני לב קטנות עם שמות בני המשפחה.
על אברהם אבינו נאמר בתורה "והיה ברכה".
דוד אייב היקר, יהי זיכרך ברוך ומביא ברכה.