השתגעת אנסטסיה – עשיתי לך משהו רע ??

בימים האחרונים , כמה ימים לפני מצעד הגאווה עוד התלבטתי עם עצמי אם  בכלל עוד צריכים את המצעד עצמו. אנחנו הרי מדינה נאורה, הנושא כבר מזמן ירד מהכותרות וכמעט אף אחד לא עושה מלהט"ב אייטם. איכשהו המחאה בזמנו הייתה גם כדי להביא את ההומואים והלסביות לקונצנזוס. אני חושבת שבשנים האחרונות זה כבר מונח שם בנוחות מסויימת, הבושה וההשתקה ו"מה יגידו" – כבר די נזרקו להם  אם כי תמיד תמיד יש מקום וצורך בשיפורים, שינויים ותוספות – אבל זה כבר מול בית המחוקקים. התחילו לעלות קולות שעצם המצעד אולי גורם יותר נזק לקהילה מאשר תועלת – כי שוב מציתים את אש המחנות: מה מותר, מה אסור ואיפה הגבולות. למרות הכל ועם כל ההתלבטויות היה מצעד או יותר נכון הייתה מסיבה צבעונית, חום אימיים , מוסיקה טובה. היו בה לסביות, הומואים, ילדים והורים שסתם היה להם כייף ונעים.
איכשהו הייתה תחושה של די, כמעט גמרנו את המלחמה הבלתי מלחמתית הזו. כבר כולם השכילו להבין שאין מקום להומופוביה (אבל מי שרוצה להיות הומופוב ?שיהיה….אחרי הכל מדינה חופשית).
אני כל כך רוצה לשכוח ולעשות דליט על מה שאמרה אנסטסיה מיכאלי ויסלחו לי כל אלה שאני לא מכנה אותה ח"כ. עבורי, כדי לשאת תואר הוא צריך להיות עם כבוד ומשמעות ויכולת לצקת איזשהו תוכן ולא רעל. צריך לרצות להיות בעד או נגד אבל לא להזיק, לא אפילו אם זה לא בכוונה. תואר לא עשה אותה יותר חכמה (אם יש לה כזה) או אנושית.
אני לא יודעת בכמה אנשים, בכמה קבוצות אוכלוסיה, בכמה אנשים פרטיים – האמירה והמחשבה הרעים, הטפשיים והאומללים שהיא אמרה – היא פגעה. כן, זה בסדר….הפסקתי לעקוב אחרי העתון – זה רק מעצבן, אז אולי היא כבר התנצלה או שאמרה שהוציאו דברים מהקשרם או שלא הבינו אותה. הרי משהו היא כבר תגיד…..כך שלא שווה אפילו לבזבז מילים או לחפש ספקולציות איך היא תנסה לרדת מעץ שאולי היה פעם ה"עץ הנדיב".
אלוהים – מה בדיוק יושבים בבית אותם הורים שילדיהם או נשים שבעליהן או ילדים שאביהם או אמם לקחו את נפשם בכפם – מה עובר עליהם ? הרי המסלול של "איפה טעינו, מה עשינו רע….?" – מוכר להם מספיק שנים. האם העובדה שבן המשפחה שסיים את חייו עשה את זה בגלל סיבה כזו או אחרת – זה עניינך? מישהו ביקש ממך משהו? מאיפה את יודעת למה הוא / היא סיימו את חייהם (ודווקא בגיל 40?) מאיפה הפטרונות והטפשות הזו ומאיפה לעזאזל הרוע ומי מינה אותך אי פעם לדוברת או משגיחת- כשרות של הערכים והמוסר. לכי אנסטסיה, לכי לבית אחד כזה, תסתכלי למשפחה הזו בעיניים – ותבקשי סליחה על מה שאמרת בטפשותך וברוע לבך.
לכי בקשי סליחה (ולא מגיע לך שיסלחו לך) מאותם נפגעי התעללות מינית (בלי קשר לקהילה ההומו-לסבית). לכי בקשי סליחה והלוואי שלא ימחלו לך. לא נראה לך מספיק כואב , משפיל, צורב עד עמקי הנשמה אם כבר אנסו אותך פעם אחת ?? כנראה שזה לא מספיק לך – היית צריכה בהבל פיך לאנוס ולהתעלל פעם שנייה ושלישית ואחר כך לספר לי שזה בגלל התכנים של הסרטים בטלוויזיה.
את יודעת ? אם לא הייתי שומעת את זה ורואה את זה לא הייתי מאמינה. אם זו האג'נדה שלך – אני לא יודעת אפילו איך להתייחס אלייך. אני לא יודעת אם את טפשה/רעה/ קטנונית/מתוסכלת – חלק מהם ואולי כולם יחד ואולי איבדתי או שכחתי או איזה משהו לדרך. אם את כזו ואלה האמונות שלך – אני ממש לא יודעת מי האלוהים שלך. בשם מי או מי בדיוק שלח אותך לכנסת? באיזה חוגי בית היית  לפני הבחירות? סיפרת שם שזה ה-אני מאמין שלך – שזה באמת מה שאת חושבת? או שדיברת על ענייני צבא ובטחון ומערכת החינוך ומה את יכולה לתרום לבית המחוקקים.
אני לא זוכרת כל כך הרבה זמן שזעמתי. לא כעסתי – כעס היא מילה קטנה. נעלבתי בשבילי, נעלבתי בשביל אחרים בין אם הומואים , בין אם הם שייכים למשפחות של מתאבדים ובין אם נפגעי התעללות מינית. נעלבתי בשבילי. נעלבתי כי חשבתי שאני כבר כל כך רחוקה משם. שאנחנו כבר כל כך לא שם, שאנחנו במקום אחר. רציתי להאמין שזה ככה. רציתי להאמין שאנחנו מדינה קצת יותר מתקדמת.
אז נכון, חלק מאד גדול קם והתנער מדברייך וביקר בחומרה את מה שאמרת. כנראה שגם את איכשהו בקושי הצלחת להבין שחצית הרבה יותר מקו אדום. הבנת שעכשיו את משחקת לא רק עם התקשורת – את עכשיו מתנהלת מול אנשים – אנשים חיים, עם לב פועם, תחושות, אמונות ומעשים. כאלה שאיבדו בת, כאלה שהתעללו בהם מינית (גברים ונשים), כאלה שרואים "תכנים אלימים"  ואת כל אלה שמת תחת גג אחד וחשבת שגם הפעם התקשורת תשרת אותך ואנשים אולי לא ממש ישימו לב……
רק מה – הפעם הדברים שלך לא היו באותיות הקטנות. הן הכותרות הראשיות של החדשות. לא בטוח שלשם כיוונת פשוט ירית מדי גבוה בטפשות וברוע. זה לא מגיע לאף אחד. אף אחד לא ראוי שייאמרו כאלה דברים מולו או בכלל.
לא יודעת אם זה מה שאת מאמינה בו באמת ואם כן – עצוב נורא וראוי לרחמים, אבל אולי אין לך בעצם אג'נדה אמיתית ואת חושבת שמדי פעם כדי למשוך תשומת לב אפשר לנקוט באיזו אמירה מקוממת או פעילות "אלימה-חביבה"  כמו להעיף כוס מים על ח"כ אחר במסגרת דיון פוליטי. מה אני אומר לך ? סבל לסובלנות, סבלנות, ערכים ואמונות – דוגמה לתפארת מדינת ישראל.
כאזרחית במדינה הזו היום מדאיגים אותי הרבה יותר הילדים הצעירים שלך. יש לך מספר ילדים צעירים – לתוך מה הם בדיוק גדלים ? מה הם סופגים בבית ? על מה את מדברת איתם ? הם לומדים סבלנות וסובלנות ערכים ותרבות הדיבור ממך ? כי אם זה כך – משהו  מאד בסיסי צריך להאמר ולהעשות וכמה שיותר מהר. זו לא סביבה בריאה לגדול בה – את זה יספר ויעדכן אותך כל איש מקצוע.
נמאס לי לשמוע התנצלויות או " דבריי יצאו מהקשרם…" או שלא התכוונת ואת מתנצלת – הקילומטרז' שלך אצלי פשוט נגמר והסתיים. אני מתביישת בעצמי שאני גרה במדינה שגורמת לי לפקפק במה שאני מאמינה, במה שאני דוגלת ואיך אני רוצה לחיות וגם להראות בעיניי החברים שלי כאן ובעולם – היום זה נראה רע מאד גם כאן וגם שם.