לפני כמעט 30 שנה, הכרנו בעלי ואני ברמת-השרון – בני 16 היינו, עשינו חלק מהבגרויות ביחד, אחרי הצבא עברנו לגור יחד, התחתנו, אוניברסיטה, נולדו השניים הבוגרים שלנו בהפרש של שנה וחצי ואז חמי נפטר – פתאום. אספר שגדלתי בבית חילוני עם ערכים כמו אהבת הארץ ומשפחתיות, טיילנו בשבתות והייתה מסורת ברקע: הדלקת נרות שבת, ציון חגי ישראל. אורן (בעלי) גדל בבית מסורתי, שומר כשרות, הניח תפילין ועם ערך המשפחתיות. מאז מות אביו – אורן גם לא נוסע בשבת – כבר 16 שנה. זה היה בשבעה, הוא "זרק" לעברי שבשנה הקרובה הוא לא ייסע בשבת. הייתי בהלם. ככה לזרוק לי? בלי להכין אותי? לדבר איתי? להסביר?. אני, שהשבת אצלי משולבת טיולים ומשפחה, הרגשתי שנותרתי לבד. נכון, שיכולתי לנסוע עם הילדים, אבל בגלל שאורן עבד בהייטק באותן השנים ובמהלך השבוע חזר מאוחר וערך המשפחתיות היה ועודנו חשוב לי מאוד, בחרתי להישאר בבית. רק שהייתי צריכה להעסיק אותם, מפני שאורן נח או קרא או… וזה כבר גרם לי לתסכול ממש. הרגשתי כבולה. באותה תקופה, כאשר הגיע יום חמישי, ממש התעצבתי שנגמר שבוע העבודה – וכשהגיע מוצ"ש – הייתי מאושרת. לימים, היה קטע בפרק ב'רמזור', שאדיר מילר, איצקו וחפר ישבו על הספסל (בהפסקה מרכיבה על האופניים) ואדיר סיפר להם שהגננת שרה לילדים בגן "מי אוהב את השבת? אמא ואבא" והוא אמר לגננת "מה פתאום אמא ואבא?? אם יש מישהו שלא אוהב את השבת – זה אמא ואבא". אני זוכרת שכ"כ הזדהיתי … בכל אופן, לקראת סוף אותה שנת אבל, אורן ניגש אלי בעדינות ואמר לי שהוא מרגיש שהוא לא יכול להוריד את הכיפה ולהתחיל לנסוע. הבנתי אותו. הוא הבין אותי. הרגשנו תקועים. לא ידענו איך לפתור את הסוגיה. אורן שיתף בזה חבר טוב שלו (קיבוצניק כיפה סרוגה, גולני וכו) וזה הציע לנו להיפגש עם הרב של הקיבוץ. שמחנו על ההצעה ומהר מאוד הפגישה תואמה. זה היה ערב גשום בחודש פברואר, חנינו ליד הרפת ויצאנו לתוך החרא של הפרות (סליחה על הביטוי), אבל ממש. הפגישה ארכה כשעתיים עם הרב ואשתו המקסימים. בסופה, יצאנו עם הרגשה נהדרת, עם תובנות, עצות והדרכה להמשך הדרך – ובאופן קסום הנושא הסתדר. למשל, את הטיולים העברנו לימי שישי פעם ב… בשבת אנחנו בבית, עם מוסיקת רקע, אבל בלי טלפונים ניידים ובלי מחשב – רגוע וביחד. אגב, גם בארוחות במהלך השבוע אין טלפונים ניידים. השבת הפכה למקור מנוחה, הורדת הילוך וליכוד משפחתי – מי רוצה טאקי ? כאשר יש רצון, חברות טובה וקשר עמוק, מעבר לאהבה – אפשר למנף את המצב.
סמדר רצון, מומחית בניהול תהליכי שינוי, מאמנת אישית, מלווה נשים שנמצאות בפרשת דרכים של קריירה-זוגיות-משפחה ומשלבת בין רוח לחומר. מזמינה אותך לפגישה ללא התחייבות בראש-העין. צרי איתי קשר 050-6391186
https://www.facebook.com/womenprocess/?modal=admin_todo_tour
