טוב, אז את זה שאני במסע אל עבר החלום אתם כבר יודעים, נכון? אה וגם הייתי בסדנא אצל יובל אברמוביץ ואפילו סיימתי לקרוא את הספר שלו, "הרשימה". אז הבטחתי לעצמי לפרסם את הרשימה האישית שלי. והנה הגיע הזמן לפרוע את השטרות. לא תמצאו כאן חלומות גרנדיוזיים, אלא פשוט דברים שארצה לעשות.
קבלו:
מסע ברכבת הטרנס-סיבירית.
"אני שואף את הריח החריף ומתחיל לחוש את ההתרגשות מאיצת הדופק מתעוררת בראשיתו של מסע ארוך, והמסע אכן ארוך. אני יוצא לחצות את רוסיה במסילת הברזל הטרנס-סיבירית ואם הכל יתנהל כשורה, אגיע בתום חמישה שבועות ו-9288 ק"מ לוולדיבוסטוק שלחוף ים יפן". זהו טקסט שנכתב במגזין הראשון של הנשיונל ג'אוגרפיק שיצא בעברית, אי שם בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת או יותר נכון של האלף הקודם. מה? לא עושה לכם חשק? כבר אז אמרתי לעצמי, טוב את זה אני חייב לעשות. אז אמרתי. עברו כמעט 20 שנה, החיים שלי התהפכו הלוך ושוב, מכאן לשם והנה אני מוצא את עצמי נזכר בחלום הישן. מה? לא נשים ברשימה? ברור!
להשתתף עם אחי הבכור בתכנית "המירוץ למיליון".
אף פעם לא ראיתי את התכנית הזאת, עד השנה האחרונה. תמיד זה הצטייר בעיני כעוד ריאליטי רדוד וחסר תוכן. רצה הגורל והגדולה שלי חפרה וחפרה עד שלבסוף הרשיתי לה לראות את העונה החדשה של ה-"מירוץ למיליון". על הדרך היא גם ראתה את מרבית העונות הקודמות. אז מה? לא אשב לראות איתה את התכנית? זמן איכות! (כן כן). האמת, אחלה תכנית. אין סמסים, אין הדחות בין המתחרים (אולי קצת, בקטנה, איזה משהו סמלי, בכל זאת, ריאליטי). מפה לשם, נראה לי מגניב ומאתגר כל המשימות שלהם ועוד יותר המקומות אליהם הם נוסעים. טוב רק צריך למצוא פרטנר, נכון? מי מתאים? מי מתאים? אין יותר מתאים מאחי הבכור. הוא גם השתתף פה ושם בתכניות טלוויזיה, טריוויה וכאלה. הוא גם זורם עם משימות ואתגרים. לוגיסטית, זה יכול להיות מאתגר, אבל מה אחוני? לא ניסע? לפחות ננסה? ובאמת באמת, זה לא בגלל המיליון, זה ממש לא הענין. החוויה, החוויה.
ללמוד על המשפחה של הצד של אמא.
כל פעם שאני יושב עם ההורים שלי והאחים שלי וסיפורי המשפחה צפים ועולים אז ב-90% מהפעמים יוצא שאנחנו מדברים על המשפחה של אבא. למה? לא יודע. אולי זה יותר מסקרן? אולי כי המשפחה של אבא היו מצד אחד ירושלמים מהבלקן (שזה מעניין מאוד) ומצד שני חלוצים שעלו בעליה הראשונה אי שם בסוף המאה ה-19 והלכה למעשה יישבו את הארץ הזו? אולי. אבל מרתק אותי לשמוע גם על הצד של אמא, פולנים מה לעשות? חלקם נספו בשואה, חלקם היגרו לארצות רחוקות. לא ממש הצלחתי להבין עד הסוף. בעבר ניסיתי לדלות פרטי מידע אבל זהו נסיון שאני לא ממש מרוצה מתוצאותיו. אני כאן ועכשיו מרים את הדגל. אני רוצה לשבת עם אמא שלי והדודה שלי ולאסוף את המידע, לנסות להבין,. אולי אצליח ואולי לא אבל אני חייב לנסות. לרשימה!
מסע בשביל הגולן.
בשנה האחרונה, יצא לכמה חברים מהעבודה ולי להתארגן ולנסוע לאיזה טיול. ככה סתם, בחרנו יום, לקחנו חופש מהעבודה ונסענו לנחל כזיב, מבצר מונפורט, היה סבבה. ואז חשבנו ביחד, רגע, אולי נעשה את זה מסורת. קבוצת טיולים קטנה ופרטית שלנו. דבר ראשון: קבוצת ווטסאפ! מה? לא ברור? ואז התחלתי לחפש לאן היעד הבא. אז במהלך החיפושים הגעתי לשביל הגולן. איזה מדליק! אבל זה לא סתם טיול של יום. זה חת'כת טיול. כמה עשרות קילומטרים, כמה ימים ואולי איזה הכנה פיזית מתאימה. בכל מקרה אולי זה לא התאים לקבוצה הקטנה שלנו אבל בהחלט שווה להכנס לרשימה. (אה, ודרך אגב, זוכרים שפיטרו את כולנו וכל אחד הלך למקום אחר, אז זה גם מה שקרה לקבוצת הטיולים הקטנה שלנו, התאדתה. חבל!)
טיול שורשים לירושלים של אבא.
ובכל זאת גם בצד של אבא יש עוד חורים …. אבא הבטיח לי לפני כמה חודשים בעקבות סיפור שסיפר לי על אגודת המשוטטים בה היו חברים סבא וסבתא שהוא יקח אותי ואת האחים שלי למסע שורשים בירושלים שלו, ברחביה. אני יודע שזה רק עניין של לבחור שבת שמתאימה לכולם ולנסוע. למה זה לא קרה עד היום? לא יודע. אבל הנה אני שוב מרים דגל. לרשימה.
קעקוע – כן או לא?
את האמת? לא יודע כמה בא לי. עוד לא סגור על עצמי 100%. רק יודע שאם אלך על זה, וכן אני בסוף אלך על זה אחרת זה לא היה ברשימה, נכון?, אז כאשר אני אלך על זה, אני צריך לבחור משהו שמצד אחד ייצג אותי, מצד שני זה חייב להיות על-זמני ולא בר-חלוף. לא איזה תמונה טרנדית אלא משהו שורשי. לא, ולא זה לא יהיה סמל של הפועל באר שבע 🙂 (קבוצתי האהובה שהיא באמת אינה בת חלוף)
לבקר בלונה פארק הכי שווה בעולם.
תמיד, אבל תמיד אהבתי לונה פארקים, רכבות הרים, מגלשות מים מטורפות, היפוכים, סלטות, כל מה שתרצו. בקיץ האחרון לקחתי את הילדים לחו"ל. טיול בת מצווש לגדולה. היינו בשלושה פארקים וגיליתי שהחיידק עוד שם, בועט. אז זהו, עכשיו נשאר לחפש את הפארק הכי שווה בעולם עם רכבות ההרים הכי הכי הכי מפחידות, לקנות כרטיס ולנסוע.
זה מהאפטלינג בהולנד (נשבע לכם שהייתי על הדבר הזה)
[youtube u2vdmiddCHk nolink]
וזה מהביקור האחרון בסופרלנד שלנו …
[youtube aX2Va2Rg3qE nolink]
טיול באלסקה ולאורך נהר היוקון.
חזרתי מדרום אמריקה, טיול של אחרי צבא, היה תענוג. מיד כשחזרתי חשבתי לעצמי, מה היעד הבא? אבל לא משהו בנאלי. מה? תאילנד? הודו? נפאל? כאילו מקומות אקזוטיים והכל אבל זה לא באמת מה שחיפשתי. חיפשתי משהו אחר. עוד בדרום אמריקה גיליתי שאני נמשך למרחבים. אם זה מדבריות, מרבצי מלח אינסופיים או קרחוני ענק. ואז חשבתי על אלסקה. נשמע רחוק, נשמע אחר, נשמע ש …. וואללה, בא לי בטוב. אפילו קניתי איזה ספר על מישהו שטייל שם (מבאס שאני לא מוצא אותו) כמה חודשים אחרי, אולי כמה שנים, לא זוכר כבר קראתי כתבה על נהר היוקון ואמרתי לעצמי בלב, מתאים, מתחבר לי לאלסקה. לרשימה!
ללמוד קפוארה.
עוד בדרום אמריקה, כשהייתי בסלבדור דה באהיה בברזיל נדלקתי על הקפוארה. הברזילאים רקדו (או שיחקו) את הריקוד הזה ברחובות. לראות את המשחק הזה במקום בו הוא נולד זה מרתק אבל הייתי ילד, עוד לא בן 22, כמה באמת הבנתי? לא באמת הפנמתי את מה שאני מרגיש כלפי הדבר הזה שנקרא קפוארה. פאסט פורווארד, חלפו עברו 15-20 שנה והנה הבת שלי כבר גדולה ונרשמה לחוג. איזה חוג? קפוארה! וואי וואי וואי. איך כל הזכרונות צפו, חבל על הזמן. הייתי מלווה אותה לשיעורים ומסתכל על המדריכים והילדים בעיניים כלות. איזה כיף להם. לא זוכר איך, לא זוכר באיזו סיטואציה, המדריכה אומרת לי, תשמע יש גם קבוצה למבוגרים. אולי תצטרף? אני? אני שואל אותה. זה נראה לך הגיוני? (מי לא זוכר ששקלתי מעל 0.1 טון באותה תקופה?) ואני גם גמיש כמו קרש. בקיצור, תודה אבל לא תודה. מה? להגיד לכם שזה לא מהדהד לי בראש? ברור שכן. עכשיו, אחרי שהבת שלי כבר זנחה את החוג ולאחר שהגעתי למצב שאני יכול להתכופף בלי להתנשף אז הנה. יש הזדמנות. יש לי כבר טלפון וכל מה שאני צריך לעשות זה להתקשר. למה לא עשיתי את זה עד היום? לא יודע. ברור שנכנס לרשימה!
ללכת להופעה שווה בחו"ל.
יום אחד, לא מזמן, אח שלי אומר, אחוני, יש הופעה בלונדון של להקת: “The Who”, מה אתה אומר? אולי ניסע? תשמע …. אין לי כל כך כסף, ההוצאות של הבת מצווש קרעו אותי וגם מי אלה "The Who" בכלל? אבל זרקת רעיון. וזהו ככה אני מגלגל לי בראש פנטזיה ישנה ללכת להופעה כזו מטורפת כמו שרק רואים ביוטיוב. הייתי שמח ללכת להופעה של ה-"Dire Straits" אבל זה לא נראה לי ישים, בטח לא להופעה של "Queen", בשביל זה צריך כבר סיאנס. בהופעות של סטינג ופול מקרטני כבר הייתי בארץ אבל כן אפשר לנסוע להופעה של ברוס ספרינגסטין או U2 או בריאן אדמס לדוגמא.
ונסיים בשיר. כמובן!
[youtube 9f06QZCVUHg nolink]