באמצע פסטיבל הסופה שחגגה לנו התקשורת, פסטיבל שהיה לא פחות אינטנסיבי ולא פחות דרמטי מפסטיבלי התקשורת בעת מלחמות, צץ משהו שאיים לחסל לנו את המסיבה: פיגוע בפריז. אבל מתברר שלא חייבים להפסיק את החגיגה. העיתונאים שלנו נרגעו והמשיכו לשחק בשלג – זה בסך הכל פיגוע נגד צרפתים בצרפת, לא בבית כנסת ולא תיירים ישראלים באוטובוס אז אפשר להעביר אותה לזרום חזרה למרתון הדיווחים דרמטיים וצילומים של פתיתים עם כתב פלילים שמדווח מתוך מפלסת שלג, כתבי שטח אחרים שמדווחים באכזבה משלג של סנטימטר בירושלים ועוד, כולם במעילי רוח צבעוניים וכובעי גרב צבעוניים עם דיווחים על כלום כמו: "אני עומדת כאן בלב ירושלים וקר פה. קר בירושלים וכולנו מאוכזבים כי השלג נמס ולא נקלט".
העיתונות הישראלית קבעה שהידיעה מפריז לא מספיק חשובה כדי להפריע לנו בדרמת הפתיתים והרוח ולשנות באופן מהותי את הליין אפ. מזל שזה לא יהודים ומזל שזה לא ישראלים ומזל שזה לא אצלינו. זה גם רק כעשרה אנשים ולא אלפים כמו שנהרגו בתאומים. בקטנה. קברנטי התקשורת הישראלית, הפרובינציאלית, העיתונאים שלנו, עורכי המהדורות – קבעו שימשיכו להאכיל אותנו בסופה ולא בחדשות העולמיות הכי חשובות שהיו באותו יום. על קולגות שלהם שנקטלו באמצע ישיבת מערכת בעיתון. לא היתה סולידאריות של עיתונאים ישראלים כשחבריהם נקטלו על מזבח הביטוי החופשי – עיתונאי ישראלי קטן.
החליטו או שלא החליטו בכל מקרה לא אפשרו שהפיגוע אצל הגויים יהרוס לנו את החגיגה. במהדורות החדשות ובתכניות החדשותיות בטלויזיה הוקצה ביום הפיגוע הזוועתי הזה כ 1% מהתכניות לפיגוע כ- 95% לסופה ולשלג וכ- 4% לנושאים אחרים. באתרי החדשות באינטרנט לא מיהרו לשנות את הידיעה הפותחת של הסופה מלווה בצילום ענק לידיעה פותחת אחרת על החדשות האמיתיות העולמיות. הפיגוע בצרפת נדחק כידיעה שניה אחרי הסופה. בקטנה.
ידענו כבר שמדובר בלפחות עשרה נרצחים, ידענו שאלה עיתונאים, עורך עיתון ושוטר, היו כבר צילומי וידאו מזירת הטבח – אבל האסימון בתקשורת הישראלית לא נפל. עורכי המהדורות בישראל ועורכי אתרי החדשות לא השכילו להפנים בזמן אמת שמדובר פה בפיגוע החמור שידעה פריז בעשרות שנים שהוא מלחמה ישירה בדמוקרטיה, פיגוע בזכות הביטוי החופשי.
כמי שהיתה עיתונאית שלושים שנה – ההלם שלי היה כפול: הלם מהטבח הנורא והאכזרי , יגון ואבל על הרצחם של הקולגות שלי שנרצחו והלם משיירת התקשורת הישראלית שסירבה לעשות חשב מסלול מחדש ונשארה בסופה.
מדובר באחד האירועים הקשים שידעה אירופה והעולם המערבי בכלל בשנים האחרונות, מדובר באירוע חדשותי מוביל כשבכל הרשתות הזרות בעולם מייד שונה סדר היום התקשורתי והפך לעיקר בכל עמודי החדשות ושידורי החדשות העולמיים, תוך שהוא דוחק את הידיעות האחרות לקרן זווית. בישראל, ארץ מוכת טרור, לא חשבו באותו יום, באותו רגע, באותן שעות איומות – להביע הזדהות עם הצרפתים ועם משפחות העיתונאים של הנרצחים ועם משפחת השוטר שנקטל בעודו מתחנן על חייו.
התביישתי
