מגיל צעיר, אני חושבת שאיפשהו באזור גיל 10, התחלתי לכתוב לעצמי דברים שאני רוצה שאהיה / שיהיו לי.
מדי פעם – עדכנתי את הרשימה: מחקתי, הוספתי, דייקתי.
מתישהו אחרי הצבא הפסקתי עם זה וזרקתי את הרשימה האחרונה שהייתה לי.
מצד אחד, מסקרן אותי מה בדיוק היה רשום שם לאורך השנים,
מצד שני, זה משהו שמאפיין אותי – מתקדמת, מתעדכנת, לא מתעכבת על מה שהיה (זורקת גם ניירות וכל מיני דברים שמצטברים בטלפון, לפעמים זורקת מהר מדי 🙂
אני כן זוכרת שכתבתי על בית פיסי, על אהבה, על ילדים (תמיד רציתי 4 וזכיתי)
אחרי הצבא היה לי חלום להיות אנתרופולוגית בשבט אינדיאני כלשהו בדרום אמריקה, את זה לא הגשמתי, אבל הכי קרוב לזה אולי שהתחתנתי עם תימני 🙂
היום אני מבינה שבעצם הרשימות הללו הן חזון, תמונת עתיד מיטבית ואני נדהמת שנגעתי כבר אז בייעודי, ושהרבה מזה הגשמתי וממשיכה להגשים.
כולנו עוברות תחנות בחיים.
כל תחנה היא נקודה בדרך ליעד.
חשוב שנהיה ערות לסימנים בצורת אנשים, מצבים שונים: פיטורין, חוסר שביעות רצון, כאבים פיזיים ועוד ועוד – הם באים לשקף לנו משהו.
העניין הוא, לעצור, להתבונן פנימה, להקשיב לעצמנו – כי כל התשובות אצלנו הן.
סמדר רצון, ניהול תהליכי שינוי, מאמנת אישית, מלווה נשים שנמצאות בפרשת דרכים ומשלבת בין קריירה-זוגיות-הורות. מזמינה אותך לפגישה ללא התחייבות בראש-העין. צרי איתי קשר 050-6391186
